ה"ת 74415-07-19

תקציר

התיק בבית המשפט נסוב סביב השליטה והסמכות הנתונה למדינה לגבי נכסים שנתפסו וחלופות החילוט שלהם. במקרה זה נתפסו נכסיה של חברה החשודה בעבירות מרמה והלבנת הון, לרבות חשבונות בנק, יתרות צד ג', כלי רכב והחזרי מס, בהיקף של מיליוני שקלים. החברה ביקשה לשחרר חלק מהכספים שנתפסו, כ-4.3 מיליון שקל, שיוחלפו בכלי ציוד בשווי גבוה פי שלושה משווי הכספים ששוחררו, שהוצעו כחלופה פוגענית פחות. המדינה התנגדה לבקשת החברה, בטענה כי אין זה סביר להחזיר כספי מזומן לחברה עם חשד לעבירות הלבנת הון בהיקף של 16 מיליון שקל. המדינה גם הביעה חשש ממצבה הפיננסי של החברה ומהקושי הפוטנציאלי ביישום החלופה המוצעת. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת החברה, תוך הדגשת חובת המדינה למקסם את שווי הנכסים שנתפסו ולצמצם את הפגיעה בבעלים. פסק הדין קיבל את הצעתה העקרונית של החברה, והורה על העברת 2 מיליון שקל למדינה תוך שחרור חשבון הבנק של החברה וביטול עיקול נכסים אחרים, לרבות יתרות צד ג' והחזרי מס. כמו כן נדרשה החברה לשעבד כלי ציוד בשווי של לפחות פי שלושה מהכספים ששוחררו, מבוטחים ורשומים בשעבודים, כדי להבטיח את זמינותם למדינה. לחברה ניתנה ארכה עד ליום 31.3.2020 להגיש דוחות בדבר שווי הציוד המשועבד, תוך מתן הוראה לשעבוד כלים נוספים במידת הצורך. פסק הדין האריך את תקופת ההחזקה של יתרת הנכסים בשנה אחת, עם אפשרות לבחינה מחודשת אם ישתנו הנסיבות. החלטה זו נועדה לאזן בין זכות המדינה לתפוס נכסים לבין זכותה של החברה למזער נזקים, ולהעדיף חלופות הממקסמות את שווי הרכוש שנתפס.