ע"א 89/85

תקציר

המקרה נסוב סביב סכסוך בין חבר במושב בית חרות, לבין האגודה עצמה. המשיב, גרושה שחיה במושב חמישים שנה וקיבלה את כל הזכויות בחברותו של בעלה לשעבר במסגרת הסכם הגירושין, דרשה להיות מועסקת במושב בתנאים של בן משפחה כ"ראש המשפחה". המושב סירב, שכן הם מעניקים זכויות עבודה רק לגברים. המשיב לקח את העניין לבית המשפט, והמושב ניסה לעצור את ההליכים, תוך שהוא מסתמך על התקנון שלהם הקובע כי יש ליישב סכסוכים כאלה באמצעות בוררות. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו, והוביל את המושב לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון קבע כי הסכסוך הוא בעל "אופי חוקתי", ולכן יש ליישב אותו בבית המשפט ולא באמצעות בוררות, כפי שנקבע בפקודת האגודות השיתופיות. פסק הדין מחזק את ההבחנה בין סכסוכים "פנימיים" ל"חוקתיים" בתוך אגודות שיתופיות, ומציין כי האחרון מתייחס לענייני היום-יום ואינו מאפשר לעקוף את החוק. מאחר שהסוגיה המרכזית כאן היא "שאלה חוקתית" – אפליה בין נשים לגברים בתוך האגודה השיתופית – אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי, התיר את שמיעת תביעתה של המשיבה בבית המשפט ופסק לה 3000 ש"ח שכר טרחת עורך דין, בצירוף ריבית והצמדה.