רע"א 1242/15

תקציר

פסק הדין עוסק בעיקר בפרשנותו ויישומו של סעיף 29ב לחוק הבוררות לעניין ערעורים על פסקי בוררות. הניתוח מתמקד בשאלה מתי רשות ערעור יכולה להינתן על ידי בית המשפט, תוך הדגשת הצורך בטעות משפטית יסודית שעלולה לגרום לעיוות דין. החוק, שתוקן כדי לאפשר גמישות רבה יותר בערעור על החלטות בוררות, מחייב כי ערעורים כאלה יתקבלו באישור בית המשפט ויוגבלו בתנאים מחמירים למניעת עומס שיפוטי מופרז. החלטת בית המשפט קובעת כי טעויות חייבות להיות משמעותיות ולא רק פרוצדורליות או מינוריות באופיין. פסק הדין גם מבהיר את ההבדלים הפרוצדורליים בין ערעורים שהוגשו לבית המשפט המחוזי לבין ערכאות גבוהות יותר, וקובע כי לכל אחד מהם אמות מידה שונות למתן ערעורים. כמו כן, נקבע כי צדדים יכולים לשלב ערעורים על טעויות עם תביעות לביטול פסק בוררות, בניגוד לפרשנויות צרות אפשריות של סעיף 29ב. בסופו של דבר, ההחלטה הופכת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין עלויות ושכר טרחה בבוררות לטובת שמירה על החלטתו המקורית של הבורר, תוך הדגשת שיקול הדעת המוקנה בדרך כלל לבוררים בפסיקת הוצאות. פסק הדין מדגיש את חשיבות ההבחנה בין סוגים שונים של ערעורים לפי סעיף 29ב ומעודד פרשנות מעשית, תכליתית, המתיישבת עם כוונת חוק הבוררות.