סע"ש 30551-10-17

תקציר

פסק הדין דן בהיעדר סמכות מהותית של בית הדין לעבודה לדון בטענות בדבר יחסי עבודה לכאורה בין התובעת לבין הבנק הנתבע. בית הדין בוחן שלושה הסכמים בין הצדדים: הסכם הפניית לקוח, הסכם ייעוץ וניהול משא ומתן לחוזה עבודה. בית הדין קובע כי הסכם הפניית הלקוח והסכם הייעוץ אינם מקימים יחסי עבודה. גם טענות התובעת כי הבנק פעל בחוסר תום לב במהלך המו"מ לחוזה עבודה נדחות. מהראיות עולה כי החלטת הבנק להפסיק את התקשרותו של התובע נבעה מכך שלא הצליח לייצר הכנסות באמצעות הפניית לקוחות חדשים, וזו הייתה המטרה העיקרית של תפקידו. בית המשפט מציין כי התובע, איש עסקים מנוסה, נטל סיכון מחושב בהתקשרותו עם הבנק והיה מודע לתנאי ההסכמים בהם התקשר. יתר על כן, סעיפי הבוררות וברירת הדין בהסכם הפניית הלקוח תקפים, כלומר לבית המשפט אין סמכות לדון בתביעות הקשורות לאותו הסכם, והדין השוויצרי יחול במקרה זה. הטענה היחידה שיש לבית הדין סמכות לדון בה היא הטענה לחוסר תום לב במהלך המו"מ על הסכם עבודה, שגם היא נדחית. לפיכך, טענות התובע נדחות במלואן, והוא מחויב לכיסוי הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין.