ה"פ 60592-03-11

תקציר

לאחר שבחן את מכלול הראיות הקיימות בתיק שהגישו מבקשים להכריז על פסק דין קודם כבטל, או לחילופין, כי הוא אינו חל עליהם, קבע השופט כי התביעה להכריז על פסק הדין בטל נדחתה, אך הטענה החלופית כי פסק הדין אינו מחייב את המבקשים התקבלה. זאת, משום שהמבקשים לא היו צד להליך המקורי, ולא הוכח כי ידעו. השופטת הדגישה כי פסק דין זה לא קבע את זכויותיהם המתחרות של הצדדים השונים המעורבים – המבקשים, החברה שהגישה את התביעה המקורית, ונאצר, שהיה צד להליך ופשרה עם החברה. השופט ציין כי תביעת החברה בתביעה המקורית הייתה בעיקר לסעד הצהרתי ולסעד פינוי, שניהם כוונו כלפי נאסר ובני משפחתו, שהמבקשים היו חלק מהם. בעוד שהמבקשים טענו כי הסכם הפשרה בין החברה לבין נאסר נכרת במרמה ופגע בזכויותיהם בנכס, השופט מצא כי אין די ראיות המצדיקות את ביטול ההסכם, אם כי הוא מצדיק קביעה כי פסק הדין שנבע מהסדר הפשרה אינו חל על המבקשים. עוד ציינה השופטת כי החברה לא הציגה מסמכים מסוימים שביקשה מנאצר כדי לאמת את זכויותיו בנכס, אך טענה זו, וטיעונים אחרים בדבר הזכויות המתחרות בנכס, מתאימים יותר להליך אחר. חשוב לציין כי השופטת קיבלה את העובדה שהמבקשים אינם אשמים בכך שלא הציגו את עדותו של נאצר, כפי שטענה החברה, שכן הוא בעל דין והתביעה הוגשה גם נגדו. השופטת דחתה את טענת החברה לשיהוי מצד המבקשים בהגשת תביעתם, ועודדה את כל הצדדים לנסות להגיע להבנות לאור מורכבות ומשך ההליכים השונים המעורבים. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, למעט המשיבים 1 ו-2 – אשר היו אחראים ביחד ולחוד להוצאות המשפט של המבקשים ולשכר טרחת עורך דינם.