ע"פ 560/21

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לדחות ערעור של המערער, שהורשע בעבר ברצח בכוונה תחילה. המערער ערער על ממצאי עובדה ומהימנות כפי שנקבעו על ידי בית משפט קמא, וטען להרשעה לפי דין חדש יותר שתוצאתה "עונש מקל". ההגנה לא חלקה על הערכתו של בית משפט קמא בדבר מהימנות העדים, אלא טענה בדבר העבירה הראויה על פי החוקים החדשים. טענותיו השונות של המערער בדבר נסיבות הרצח, לרבות מציאת האקדח בתא הכפפות וירי בעיניים עצומות, נדחו מכל וכל על סמך הראיות שהוצגו ועדויות העדים. בית המשפט הדגיש את חוסר רצונו הכללי לבטל ממצאים עובדתיים ומהימנים של הערכאות הנמוכות, שכן אלה התבססו על אינטראקציה ישירה בין עדים והערכת ראיות מקיפה. נקבע כי הרצח היה מכוון ומתוכנן מראש ולא מעשה ספונטני, ויעידו על כך מעשיו של המערער כגון ירי בקורבן מספר רב של פעמים מטווח קצר ונקיטת אמצעים להסתרת הפשע ובריחה, לרבות נשיאת דרכון, תכנון טיסה לקייב וכיבוי מכשירו הנייד ביום האירוע. כמו כן, בערעור נטען כי יש לבחון מחדש את עבירות המערער לפי חוק העונשין המעודכן; עם זאת, בית המשפט קבע כי יסודות הליבה של רצח בכוונה תחילה היו נוכחים, ודחה את הרעיון של מעשה ספונטני. בית המשפט הצביע גם על נסיבות מחמירות נוספות, כגון ביצוע הרצח כדי להקל על השוד. גם הערעור על גזר הדין נדחה, כאשר המערער נידון תחילה למאסר עולם ושנים נוספות בגין עבירות נלוות שירוצו בחלקן במקביל ובחלקן ברצף. בית המשפט, שלא ראה סטייה משמעותית מנורמות גזר הדין או טעות משפטית בפסק הדין המקורי, אישר את החלטות בית המשפט קמא, ואישר את הרשעתו וגזר דינו של המערער. ככלל, שקריו הרבים של המערער וטענותיו הבלתי מבוססות לאורך החקירה והמשפט ערערו עוד יותר את ערעורו, וקביעותיו של בית משפט קמא נמצאו ראויות ומוצדקות על פי הראיות והנסיבות של המקרה.