עמ"נ 56443-03-17

תקציר

פסק הדין דן בסמכותה של ועדת הערר ובהליך הערעור המנהלי של בית המשפט, תוך פירוט עילות ההשגה והערר על החלטות ארנונה כללית. היא מדגישה כי לוועדה ולבית המשפט אין סמכות לדון בטענות לאי חוקיות בהטלת מסים או בהחלטות הוועדה. סמכות הוועדה מוגבלת לעניינים עובדתיים-טכניים. טענות העותר בדבר כפל מס שלא כדין וחוסר יכולת להתגורר בנכס עקב שיפוצים נמצאו כאינן עולות בקנה אחד עם הליך הערעור המנהלי, שכן מדובר בשאלות של דין ועובדה שאינן בתחום סמכותה של הוועדה. החלטת הוועדה התבססה על ראיות המצביעות על כך שהנכס הוא "בניין מגורים שאינו בשימוש", והעותר לא הביא ראיות משכנעות לכך. בנוסף, טענת העותרת כי לא ניתן להשכיר את הנכס לא הוכחה, ודיוני הוועדה התנהלו כראוי. משערעור זה לא היה ראוי, הוא נדחה, והעותר חויב לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות שני הצדדים והסתיים בהוראה למסור להם העתקים מפסק הדין.