ב"ל 19955-09-22

תקציר

התובעת, עובדת בסופרמרקט, הגישה תביעה לפיה נדבקה בקורונה במקום עבודתה. עם זאת, בית המשפט מצא כי היא לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה ולא הצליחה להוכיח כי סביר יותר שהזיהום התרחש בעבודה מאשר בכל מקום אחר. היו סתירות בעדותה לגבי הסימפטומים שלה ותאריך ההדבקה. הראיות הראו שהיא לא עבדה ביום שבו טענה שנדבקה, מה שמערער את גרסתה לאירועים. יתר על כן, היא לא הצליחה לזהות חולה קורונה מאומת שאיתו הייתה במגע בעבודה. המעסיקה הנתבעת הציגה שאלון שמולא שמונה חודשים לאחר ההדבקה הנטענת, בו נכתב כי התובעת לא דיווחה על האירוע כקשור לעבודה בזמן אמת. אורח חייה של התובעת מחוץ לעבודה לא נבדק, ולכן קשה להאמין שהיא מתקשרת רק עם אנשים במקום עבודתה. בהיעדר ראיות משמעותיות התומכות בתביעה, החליטה השופטת לדחות אותה, והותירה את התובעת אחראית להוצאות המשפט שלה. לשני הצדדים יש 30 יום לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.