ת"א 47957-06-20

תקציר

בית המשפט מוצא כי יש לדחות את התביעה בשל מעשה קודם של בית המשפט. התובעים בהליך הנוכחי נמצאים כמחליפי הנתבעים בהליך קודם, בו ניתן פסק דין לפינוי, וקיימת מערכת יחסים משפטית ביניהם. לכן, הם לא יכולים לתבוע מחדש תיק שכבר הוכרע. יתר על כן, ניתן היה להעלות את הטענות שהועלו בהליכים קודמים בין הצדדים, ואין מקום להתדיין עליהן שוב. קביעה זו מייתרת את הצורך בהחלטה בבקשה לסילוק נאשם בהליך הנוכחי. בנוסף, את הטענות המשפטיות שהציגו התובעים, לרבות הטענה כי בעלי הקרקע הקודמים העניקו להם רישיון או נתנו במתנה את בית הכנסת, ניתן היה להעלות בתביעה הקודמת ואין בהן כדי לשנות את העובדה ששתי התביעות עוסקות במהותן באותו נושא – הזכות לבית כנסת. טענות התובעים, המבוססות על הצהרות מהדורות הקודמים, אינן צפויות להצליח שנים לאחר התביעה הקודמת. השופטת מכירה בקושי הנפשי שבמצבם של התובעים, אך מאשרת את דחיית התביעה בשל מעשה קודם של בית המשפט ומורה לתובעים לכסות את הוצאות הנתבעים.