ת"א 27005-09-19

תקציר

המחלוקת היא בין עירייה למוסד חינוכי פרטי בנוגע לחובת העירייה לשלם למוסד עבור אירוח תלמידים מהעירייה בבית ספרה, ובמיוחד תלמידים עם צרכים מיוחדים. העירייה שילמה לבית הספר, אך לאחרונה שילמה רק 50% מהתשלומים הנדרשים. בית הספר טען כי הוא זכאי לתשלום מלא בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, הקובע את התעריפים והקריטריונים לתשלומים אלה. בית המשפט בחן את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים ופסק לטובת בית הספר באופן חלקי. נקבע כי על העירייה לשלם לבית הספר לפי התעריפים המפורטים בחוזר מנכ"ל, המבטיח שוויון בין החינוך הרגיל לחינוך המיוחד. בית המשפט קיבל את פרשנות בית הספר לחוזר, וקבע כי פרשנות העירייה סותרת את תכלית החוזר ויוצרת אבסורד. כמו כן, מתח בית המשפט ביקורת על התנהלות העירייה וציין את חוסר תום הלב והתוקפנות שלה כלפי בית הספר, ובמיוחד את החלטתה לשלם רק 50% משכר הלימוד ללא כל בדיקה או הצדקה של ממש, ואת הימנעותה מלשלם לבית הספר עבור השנים שלאחר הגשת התביעה. בית המשפט הורה לעירייה לשלם לבית הספר 1,577,235 ש"ח, כולל הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה. בנוסף, חויבה העירייה לכסות את הוצאות המומחה של בית הספר, אגרות בית משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 175,000 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, כאשר זכות הערעור שמורה.