בש"פ 2477/15

תקציר

נגד עותר הוגש כתב אישום בגין מעורבותו בהצתת בית ספר בירושלים, המייחס לו עבירות של הצתה, פריצה וכניסה, ונדליזם ועבירות נוספות. העותר טען כי הודאתו נגבתה באמצעים פסולים, לרבות התעללות פיזית ומרמה, וביקש לחשוף ראיות תחת תעודת חיסיון. בית המשפט שיבח את העותרת על כך שלא עיכבה את המשפט והכיר בהשפעה הפוטנציאלית של תעודות החיסיון על התמשכות ההליכים. עם זאת, בית המשפט מצא כי המידע החסוי אינו נחוץ להגנתו של העותר, במיוחד בהתחשב בכך שהיו ראיות משמעותיות מעבר להודאת העותר. בית המשפט ציין הגזמה מסוימת בטענות העותר ומצא כי סירוב החוקרים להשיב על שאלות מסוימות היה מוצדק. נקבע כי אופי המידע המודיעיני שנאסף על העותר אינו רלוונטי להגנתו, ולא נמצאה כל אינדיקציה לאלימות או הטעיה מצד החוקרים בחומר החסוי. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי מניעת פגישה עם עורך דין הושגה שלא כדין. בסופו של דבר, העתירה לחשיפת ראיות נדחתה, נוכח הרלוונטיות המינימלית של המידע החסוי לעניינו של העותר.