ע"א 11053/07

תקציר

המערערים, שהם דיירים בבניין משרדים, ערערו על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה את תביעתם נגד המשיב, בעל הבניין, בנימוק שהוא מיושן. המערערים טענו כי הסכם השירות עליו חתמו עם המשיב כלל תנאים מפלים, ולפיכך הפר את חוק החוזים האחידים, תשל"ג-1973. המשיב טען כי תביעת המערערים התיישנה, שכן היא הוגשה למעלה משבע שנים לאחר חתימת ההסכם. המערערים טענו כי ההסכם מתחדש כל 20 שנה, ולכן יש לחשב את תקופת ההתיישנות ממועד החידוש האחרון. לחילופין, טענו המערערים כי אין להחיל את תקופת ההתיישנות במקרה זה, שכן המשיב המשיך לפעול בהתאם להסכם, ועל כן הודה בזכותם של המערערים. בית המשפט קבע כי ההסכם נחתם בשנות השבעים, והמערערים לא הוכיחו כי חודש מאוחר יותר. בית המשפט הוסיף וקבע, כי התנהלות המשיב אינה מהווה הודאה בזכותם של המערערים. לפיכך, הערעור נדחה. השופט משה דרורי חלק על כך וקבע כי תקופת ההתיישנות היא פגיעה בזכות הקניין, ולכן יש לפרש את כל הוראות ההתיישנות בצמצום. השופט דרורי הוסיף וקבע כי תקופת ההתיישנות במשפט העברי אינה מבטלת את הזכות עצמה, ולכן יש לפרש גם את תקופת ההתיישנות הישראלית בצמצום. השופט דרורי הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור.