ע"א 4606/24

תקציר

במקרה הנדון החליט בית המשפט לדחות את הערעור על פסילת שופט, בקובעו כי אין עילה לכך. על פי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, פסילת שופט מחייבת חשש ממשי למשוא פנים, אמת מידה שאינה עומדת כאן. טענת המערערים התמקדה במשוא פנים לכאורה בשל מעורבותו של השופט בהליכים קודמים הקשורים לתיק ובהתבטאויות מסוימות שנחשבו בלתי ראויות. עם זאת, בית המשפט קבע כי ניהול עניינים קשורים אינו מעיד אוטומטית על הטיה, במיוחד בהקשר של בית המשפט לענייני משפחה, שם מקובלת המשכיות עם "משפחה אחת – שופט אחד". זאת ועוד, ההערות הנדונות, על אף שיקול דעתן המוטעה, לא היוו בסיס מהותי לפסילה, שכן הן כוונו להתנהלותם הפרוצדורלית של המערערים ולא לפסיקה מכרעת בענייני התיק. בית המשפט הכיר בחשיבות השמירה על ריסון שיפוטי, אך קבע כי הדברים אינם משקפים הטיה קבועה או הכרעה מוקדמת בסוגיית הירושה. טענות המערערים, לרבות העדפות נתפסות ובקשות שנדחו, לא נמצאו מספיקות לביסוס משוא פנים, שכן התנהלות שיפוטית ממעטת מצדיקה פסילה. עיתוי הגשת הבקשה על ידי המערערים, שלא עמד בתקנות הפרוצדורליות, פגע עוד יותר בעניינם. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות, מה שחיזק את הדעה כי חשש למשוא פנים חייב לעמוד באמות מידה מחמירות כדי להצדיק פסילה שיפוטית.