עמ"ש 9716-09-21

תקציר

הערעור מתייחס לסכסוך על עיזבונה של אישה שנפטרה, שנפטרה אלמנה וללא ילדים בשנת 2011. המשיב, אחייניתה של האלמנה מתוקף נישואיה, השיגה בשנת 2017 צו קיום צוואה בעל פה שהוריש לה את כל העיזבון. המערערת, אחייניתו של הידוע בציבור של המנוח, ערערה על הצו שנתיים לאחר מכן, בטענה שהמנוחה התחייבה להוריש לה את כל עזבונה. ערכאת הערעור דחתה את טענת המערערת, וקבעה כי ידעה על הליכי קיום הצוואה מאז שנת 2013 אך לא פעלה על פיהם. בית המשפט גם הטיל ספק בטענת המערערת להבטחה בעל פה, וציין את האיחור בהגשת התביעה ואת היעדר הראיות התומכות בה. כמו כן, התברר כי המנוחה הוכרזה כבלתי כשירה שנתיים לפני מותה, דבר שהעמיד בספק את תוקפה של הצוואה שבעל פה. גם המשיבה נמנעה מלגלות פרט זה בבקשתה לקיום צוואה. עם זאת, בית משפט קמא היה מודע לאוזלת ידו של המנוח ואף הורה על המצאת מסמכים רפואיים, כך שערעורו של המערער אינו צפוי להתקבל. בנוסף, טענתה של המערערת בדבר הבטחה בעל פה נחלשה נוכח טענתה הסימולטנית כי המנוח נעדר יכולת נפשית לערוך צוואה, והתזכירים התומכים בהבטחה זו נוסחו שנים לאחר מעשה וחסרו פרטים מהותיים. השופטת עינת רביד, השופט נפתלי שילה והמשנה לנשיאה צילה צפת הסכימו כי יש לדחות את הערעור ללא הוצאות, מה שהוביל לאישור פסק הדין.