סע"ש 57918-11-18

תקציר

פסק הדין דן בעקרונות דיני החברות בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של חברה בע"מ. היא מדגישה את הנסיבות החריגות שבהן בית משפט יכול להרים מסך התאגדות ולהטיל על בעל מניות אחריות לחובות החברה, כמפורט בסעיף 6 לחוק החברות. שני תנאי הסף לכך הם: ראשית, ראיות למקרה חריג בו נוצלה לרעה האישיות המשפטית הנפרדת, כגון מרמה, קיפוח נושה או סיכון בלתי סביר ליכולתה של החברה לפרוע חובות; ושנית, מודעות או חשד מצד בעל המניות לשימוש פסול זה. בנוסף, על בית המשפט לשקול את החזקותיו של בעל המניות, את התחייבויותיו לחברה ואת יכולתה של החברה לפרוע את חובותיה. גם אם תנאים אלה מתקיימים, הרמת המסך נותרת נתונה לשיקול דעת, ועל בית המשפט להחליט אם צודק וראוי לעשות כן. במקרה ספציפי זה, פסק הדין קובע כי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעת מס' 2 בחובות החברה. יודגש כי עקרון האישיות התאגידית צריך להיות נקודת המוצא, והתובע לא עמד בנטל ההוכחה הגבוה הנדרש כדי להצדיק חריג. בית המשפט מקבל את טענת הנתבעים כי הם לא היו מעורבים בניהול השוטף של החברה ולא היו "הרוח החיה" מאחוריה. זאת ועוד, גם טענת ההעסקה המשותפת נגד הנתבעת מס' 2 נדחית, שכן מהראיות עולה כי הם לא פעלו באופן עצמאי או כמנהל אלא גיא פסו, שלא נמנה כנתבע, היה האחראי. גם טענת התובע בדבר משכורות והטבות שלא שולמו אינה נתמכת בראיות מספיקות, מה גם שהנתבעת הצהירה באופן מהימן כי לא היה מעורב בקבלה לעבודה או בקביעת שכר. אשר על כן, התביעה נגד הנתבעת מס' 2 נדחית, והתובע חויב לשלם הוצאות משפט ודמי שכירות בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום.