המ"ש 568-04-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **הנושא המרכזי:** בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח תנועה ששולם. **העובדות בקצרה:** נגד המבקש, מוחמד טרביה, הוגש דו"ח תנועה על נסיעה באור אדום. מועד הגשת הבקשה להישפט חלף. המבקש ביקש להאריך את המועד להישפט, בטענה שלא ביצע את העבירה, שהרכב שימש את אשתו, שלא בוצעה לו מסירה כדין, ושלא היה מודע לקיום הדו"ח. המשיבה התנגדה, בטענה שהדו"ח נשלח לכתובתו, שולם כדין, ושהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. **עקרונות משפטיים וניתוח:** 1. **סמכות בית המשפט להאריך מועד להישפט:** * הסמכות נובעת מסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. * בית המשפט נדרש לבחון שני תנאים מצטברים, אך לא בהכרח, על פי הפסיקה (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא): * **סיבה מוצדקת לאי-הגשה במועד:** האם היה למבקש פטור משפטי או סיבה אמיתית שמנעה ממנו להגיש את הבקשה במועד. * **חשש לעיוות דין:** האם אי-מתן יומו של המבקש בבית המשפט יגרום לו עוול משמעותי. 2. **הלכת "היעדר דיון":** * בית המשפט ציין כי אין חובה לקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשה להארכת מועד, כאשר אין מחלוקת עובדתית מהותית הדורשת בירור (כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם). בענייננו, בית המשפט מצא כי המחלוקת אינה מצריכה דיון. 3. **השלכות תשלום הדו"ח – סופיות הדיון:** * **הלכה פסוקה:** תשלום דו"ח תנועה מהווה הודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש, בהתאם לסעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי. משתלם הדו"ח, הוא הופך לחלוט וחל על עקרון סופיות הדיון. * **חריגים נדירים:** בית המשפט הדגיש כי רק במקרים נדירים ביותר יינתן היתר להישפט בגין דו"ח ששולם, גם אם נטען ששולם על ידי אחר. הפסיקה בנושא (רע"פ 8927/07 אבו עסב, רע"פ 9543/10 זועבי, רע"פ 2937/17 פלדמן, רע"פ 641/19 מילר) מחזקת את עקרון סופיות הדיון. * **נימוק מרכזי לדחיית הבקשה:** המבקש שילם את הדו"ח, ולכן הגיע לבית המשפט באיחור של כשנתיים (הדו"ח מ-8.4.24, התשלום ב-5.8.24 – נראה שיש פער בין התאריכים המצוינים, אך הדגש הוא על התשלום המאוחר שנעשה דווקא במועד האחרון להגשת בקשה להישפט, לא על תשלום הדו"ח עצמו, אלא על מועד הגשת הבקשה להישפט). **עדכון:** נראה שהקריאה המדויקת של ההחלטה היא שהדו"ח ניתן ב-8.4.24, המועד האחרון להישפט היה 5.8.24, והבקשה עצמה הוגשה רק ב-6.4.26. התשלום בוצע ב-5.8.24, כלומר, במועד האחרון להגשת הבקשה להישפט, מה שמקנה לתשלום משמעות משלה. * **חוסר שקיפות מצד המבקש:** בית המשפט הדגיש כי המבקש לא ציין בבקשתו כי שילם את הדו"ח, ואף טען במפורש שלא שולם. זוהי עובדה משמעותית שמחלישה את אמינותו של המבקש. 4. **היעדר חשש לעיוות דין:** * **נטל ההוכחה על המבקש:** המבקש נדרש להוכיח טענות של ממש, הנתמכות במסמכים וראיות, בעלות פוטנציאל לשנות את התוצאה (רע"פ סאלם). * **חזקת הבעלות:** לפי סעיף 27ב' לפקודת התעבורה, קיימת חזקה שבעל הרכב הוא הנהג, אלא אם הוכיח אחרת. * **התצהיר החסר:** התצהיר שהוגש מצד אשתו אינו מפורט מספיק (אינו מפרט נסיבות, זיכרון אירוע רחוק). הוא אינו מספיק כדי לסתור את חזקת הבעלות או לבסס טענת עיוות דין. * **התוצאה:** בית המשפט קבע כי אין חשש ממשי לעיוות דין. 5. **שיהוי ניכר:** * **המועד הקריטי:** הבקשה להישפט הוגשה כשנתיים לאחר המועד האחרון להגשתה (6.4.26 לעומת 5.8.24). * **היעדר הסבר מספק:** המבקש לא סיפק הסבר מניח את הדעת לשיהוי הקיצוני. * **הלכת בית המשפט העליון:** במקרים של שיהוי משמעותי ללא הסבר, יש לדחות את הבקשה (רע"פ 332/19 קרמר, רע"פ 1896/18 הדני, רע"פ 1307/20 גורשניק, רע"פ 5919/19 לויתן). 6. **טענת המסירה כדין:** * **טענה מופרכת:** טענה זו נדחתה לאור העובדה שהדו"ח שולם במסגרת הזמנים. תשלום הדו"ח מטיל חזקה שהמבקש היה מודע לקיומו. 7. **טענות לגבי "ניקוד" וסנקציות ממשרד הרישוי:** * **לא רלוונטי להליך:** בית המשפט הבהיר כי סנקציות ממשרד הרישוי אינן באות בגדר עונש שמטיל בית המשפט ואינן שיקול בבקשה להארכת מועד להישפט. הפסיקה (עפ"ת 41611-10-21 כספי גד) תומכת בכך. * **התנהלות המבקש:** הטלת סנקציות כאלה, אם יוטלו, נובעת מהתנהגותו התעבורתית של המבקש, לא מהליך זה. **חידושים או דגשים משפטיים:** * **יישום מחמיר של עקרון סופיות הדיון:** ההחלטה מדגישה את החשיבות של סופיות הדיון, במיוחד כאשר דו"ח תנועה שולם. המגמה היא לצמצם מקרים שבהם ניתן "לפתוח" הליך שהגיע לסיומו בתשלום. * **החשיבות של שקיפות מצד המבקש:** אי-ציון עובדה מהותית (תשלום הדו"ח) והצגתה באופן מטעה (טענה שלא שולם) מחליש באופן משמעותי את עמדת המבקש. * **הגדרת "עיוות דין" בהקשר של דו"חות תנועה:** בית המשפט מחמיר בדרישות הראייתיות להוכחת עיוות דין, ודורש יותר מתצהיר "סתמי" או טענה כללית. חזקת הבעלות מהווה משקולת משמעותית לטובת המדינה. * **הדגשת השיהוי כגורם מכריע:** השיהוי הממושך, ללא הסבר משכנע, מהווה עילה מספקת לדחיית הבקשה, גם אם היו נסיבות אחרות. **סיכום:** בית המשפט דחה את הבקשה להארכת מועד להישפט. הנימוקים העיקריים הם: תשלום הדו"ח המהווה הודאה באשמה וחלות עקרון סופיות הדיון, היעדר חשש ממשי לעיוות דין, השיהוי הניכר בהגשת הבקשה ללא הסבר מספק, והיעדר שקיפות מצד המבקש באשר לתשלום הדו"ח. ההחלטה משקפת גישה מחמירה יחסית של בתי המשפט בנוגע לבקשות להישפט בגין דו"חות ששולמו, תוך שימת דגש על עקרונות כמו סופיות הדיון, נטל הוכחה, ושקיפות.