רע"א 60575-02-24

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחייה של בקשת רשות ערעור על החלטה קודמת. המקרה המקורי עסק בסכסוך קרקעות, כאשר המבקש נצטווה להסיר את ידו מחלקת קרקע עליה טען לבעלות. המבקשים טענו כי לא היו מודעים להסכם שנעשה על ידי בא כוחם לשעבר בדבר הוצאת ידם מהמקרקעין וביקשו לבטל את פסק הדין. במהלך הדיונים זומן בא כוחו לשעבר של המבקש להעיד והשמיע הצהרות שייתכן שחל עליהן חיסיון עו"ד-לקוח. לאחר מכן ביקש המבקש לפסול חלקים מהעדות או לאפשר להם להעיד כדי להפריך את הדברים, דבר שדחה בית משפט קמא. בקשת רשות הערעור על החלטה זו התבססה על הטענה כי הופר חיסיון עורך דין-לקוח. עם זאת, פסק הדין מציין כי החלטות מסוג זה אינן מהוות בדרך כלל עילה לערעור וכי זכותו של המבקש לערער על פסק הדין הכולל נותרה בעינה. זאת ועוד, נדחתה גם הבקשה להתיר את עדותו של המבקש, שכן היא חרגה מהסדר הרגיל של הצגת ראיות והייתה חסרת תקדים בהליך האזרחי. שיקול הדעת להתיר ראיות מפריכות כאלה נתון בידי בית המשפט קמא, וערכאת הערעור אינה צפויה להתערב. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, אם כי למבקש שמורה הזכות לערער על פסק הדין העיקרי.