בד"א 4/21

תקציר

מדובר בערעורו של עו"ד גיורא אלוני על החלטת בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין במחוז חיפה, שהרשיע אותה בהפרת פסק דין משמעתי קודם שהרשיע אותה במספר עבירות וגזר עליה, בין היתר, תשלום פיצויים בסך 10,000 ₪ למתלוננת והשעיה על תנאי למשך 10 חודשים. אשר יחול אם ביצעה את אחת העבירות בהן הורשעה, במשך 36 חודשים מיום 10.5.2018. הטענה הנוכחית נגד המערערת היא כי היא לא שילמה למתלוננת את מלוא הפיצוי, אלא רק 3,000 ₪, וכי יתרת הסכום, 7,000 ₪, לא שולמה במועד. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערת בעבירה של אי כיבוד כבוד מקצוע עריכת הדין והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, וגזר עליה השעיה בפועל של שמונה חודשים, שתחל ביום 15.1.2021, בנוסף להשעיה המצטברת על תנאי שהוטלה עליה במקרה הקודם, וכן הטילה עליה השעיה על תנאי של 10 חודשים, בתנאי שלא תבצע את העבירות בהן הורשעה בתיק הנוכחי במשך 24 חודשים. המערערת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי מכמה בחינות: ראשית, כי קיים דיון בהיעדרה ועל כן נשללה ממנה זכותה לחקירה נגדית, שהיא זכות יסוד. שנית, העונש אינו מידתי ביחס לעבירה, שהיא בסך הכל אי תשלום במלואו ובמועד הפיצוי שהוטל עליה במקרה הקודם. שלישית, שגה בית המשפט בכך שכלל שיקולים זרים בשיקוליו, כגון התנהלותה של המערערת בתיק, אי התייצבותה ואי הגשת טענותיה. רביעית, התקדים עליו הצביע בית המשפט המחוזי בקביעת העונש אינו רלוונטי לעבירה המיוחסת למערער. חמישית, אין להתחשב בהרשעותיו הקודמות של המערער, ובכל מקרה היה מקום לרצות את המאסר על תנאי במקביל לעונש שהוטל במקרה הנוכחי. שישית, נסיבותיה האישיות של המערערת, ובפרט מצבה הרפואי, לא הובאו לזכותה בקביעת העונש. שביעית, טוענת המערערת כי שילמה את מלוא סכום החוב למתלוננת, אך טענה זו לא התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי. שמינית, טוענת המערערת כי מזכירות בית המשפט המחוזי הטעתה אותה. תשיעית, המערערת טוענת כי היא לא הייתה מיוצגת בהליך המשמעתי והדבר היה צריך להילקח בחשבון בקביעת עונשה. בית הדין המשמעתי הארצי דחה את כל טענותיו וטיעוניו של המערער וקבע כי בית הדין המחוזי פעל כראוי מכל הבחינות. בית הדין המשמעתי הארצי קבע, כי אי תשלום מלוא הפיצויים על ידי המערערת מהווה עבירה נמשכת, שתחילתה במועד שבו היה עליה לשלם את מלוא הסכום ולא הסתיימה עד כה. לפיכך, בצדק החיל בית המשפט את עונש המאסר על תנאי שהוטל על המערערת במקרה הקודם, שכן העבירה שבה הורשעה במקרה הנוכחי זהה לאחת העבירות בהן הורשעה בתיק הקודם, והיא נופלת גם בתוך תקופת המבחן הנגזרת מהתיק הקודם. בנוסף, קבע בית הדין המשמעתי הארצי כי העונש שהוטל על המערער אינו בלתי מידתי ביחס לעבירה, והפנה בהקשר זה לפסקי דין רבים של בתי הדין המשמעתיים, שהטילו עונשים כבדים בהרבה על עורכי דין שלא שילמו את הסכומים שהוטלו עליהם בפסקי הדין של בתי הדין המשמעתיים. עוד קבע בית הדין המשמעתי הארצי, כי בצדק דחה בית המשפט המחוזי את טענת המערערת כי שילמה את מלוא סכום החוב, שכן לא הביאה כל ראיה לתשלום, חרף העובדה שבית הדין נתן לה מספר הזדמנויות לעשות כן. בית הדין המשמעתי הארצי דחה גם את טענת המערערת כי הוטעתה על ידי מזכירות בית הדין המחוזי, שכן טענה זו לא הועלתה בפני בית המשפט המחוזי וממילא אין לה בסיס. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי היא אינה מיוצגת, וקבע כי עורך דין המייצג את עצמו אינו יכול לטעון כי זכויותיו נפגעו משום שייצג את עצמו בצורה גרועה. בית הדין המשמעתי הארצי דחה אף הוא את טענת המערערת כי מזכירות בית המשפט המחוזי הטעתה אותה, וקבע כי החלטת בית הדין המחוזי נשלחה לכתובת הדואר האלקטרוני של המערערת והתקבלה אצל בא כוח המתלוננת, ועל כן ניתן להניח כי התקבלה גם אצל המערער, שבחר להתעלם ממנה. עוד קבע בית הדין המשמעתי הארצי כי בצדק התחשב בית המשפט המחוזי בהתנהלותה של המערערת במהלך ההליך, לרבות היעדרותה מהדיונים, הימנעותה מהגשת טיעוניה במועד ואי מילוי החלטות בית הדין. עוד קבע בית הדין המשמעתי הארצי כי התקדים שעליו הצביע בית המשפט המחוזי בקביעת העונש רלוונטי לעבירה המיוחסת למערער, וממילא אשמתו של המערער אינה רק אי תשלום, אלא גם ביזיון החלטות בית המשפט והפרתן המתמשכת. בית הדין המשמעתי הארצי אף קבע כי ראוי להתחשב בהרשעותיו הקודמות של המערער, ובהקשר זה אף הפנה לפסקי דין רבים של בתי הדין המשמעתיים. עוד קבע בית המשפט כי ראוי שלא להתחשב בנסיבותיה האישיות של המערערת, לרבות מצבה הרפואי, שכן היא לא הציגה כל ראיה רפואית שתתמוך בטענותיה, חרף העובדה שבית המשפט נתן לה מספר הזדמנויות לעשות כן. לבסוף, באשר להוצאות הערעור, קבע בית הדין המשמעתי הארצי כי מצבה הכלכלי של המערערת, שניתן להניח לאור ההשעיה שהוטלה עליה, אינו מצדיק פטור מתשלום הוצאות, מה גם שטענותיה של המערערת בדבר מצבה הרפואי לא הוכחו, וממילא גרמה המערערת ללשכת עורכי הדין להליכים מיותרים, לרבות בכך שלא התייצב לדיונים. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם ללשכת עורכי הדין הוצאות בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.6.2021. עו"ד דן מור הוסיף כי לדעתו קיים קושי להרשיע את המערער בעבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, שכן חובת התשלום למתלונן, אותה לא מילא המערער, אינה נזכרת בכללי האתיקה, וייתכן כי קיימת בעיה משפטית בהקשר זה. עם זאת, מאחר שהוא נותר במיעוט בנושא זה, ומאחר שהצדדים לא התייחסו לסוגיה זו בטיעוניהם, שאלה זו נותרה פתוחה.