בש"א 10414/09

תקציר

בעלי בניין בירושלים (המבקשים 4-1) וחברה (המבקשת 5) תכננו להרוס בניין דירות לצורך בניית בניין חדש. דייר מוגן (המשיב) שכר דירה בבניין והגיש בקשות מרובות לסעד זמני בשל שיקולי בטיחות הנובעים מעבודות ההריסה. בית משפט השלום הורה למבקשים להחזיר את המבנה לקדמותו, אך הם ערערו וביקשו עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. המבקשים טענו כי סיכויי הצלחת ערעורם גבוהים וכי עיכוב הביצוע יגרום להם נזק כספי. מנגד, טענה המשיבה כי עיכוב הביצוע יעמיד אותה בסכנה פיזית ויגרום לנזק לרכוש, וכי ניתן לפצות את המבקשים על הפסדיהם הכספיים אם הערעור יתקבל. בית המשפט הכיר בכך שסיכויי ההצלחה של המבקשים בערעור טובים, אך מצא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. בית המשפט קבע כי המבקשים לא הוכיחו כי ייגרם להם נזק כספי בלתי הפיך אם ההוצאה לפועל לא תעוכב, מה גם שההחלטה נגעה להפסדים כספיים שניתן יהיה להשיבם אם הערעור יצליח. זאת ועוד, החלטת בית המשפט התבססה על ממצאים עובדתיים לפיהם דירתו של המשיב אינה בטוחה בשל מצבו הנוכחי של הבניין. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, והמבקשים חויבו לבצע את החלטת בית משפט השלום עד למועד שנקבע, תוך חיוב בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין.