דב"ע נו/24 - 01

תקציר

למוסד לביטוח לאומי ולמדינה יש הסכם ניידות הקובע קריטריונים להערכת נכות מקצבת ניידות. ועדה רפואית מדרגה ראשונה העריכה את נכותו של אדם בשיעור של 70% על פי הקריטריונים הקודמים של ההסכם. בטרם ניתן היה לשמוע את ערעור המכון על החלטה זו, תוקן ההסכם ושינה את הקריטריונים לנכות כך שהאדם לא יהיה זכאי עוד. השאלה הייתה האם התיקון הוא מהותי או פרוצדורלי, ומכאן האם הוא צריך לחול על עניינו של האדם. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי התיקון מהותי ופסק לטובתו של האדם, מה שהוביל לערעור שהגיש המוסד לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין לעבודה הסכים עם החלטת בית הדין האזורי, תוך הדגשת הציפיות הסבירות של האדם שמוגבלותו הוערכה על פי הקריטריונים הקודמים. בית המשפט הדגיש גם את אופיו הרטרוספקטיבי של התיקון ואת תפקידה של הוועדה הרפואית לעררים כחלק ממנגנון הבדיקה הרפואית, והגיע למסקנה כי על הוועדה לעמוד בקריטריונים הקודמים במקרה זה. ההחלטה חיזקה את עקרון ההגנה על ציפיותיו הסבירות של הפרט והבהירה את הפיקוח השיפוטי על הסכמים שלטוניים, תוך הדגשה כי תיקונים להסכמים כאלה עשויים להיות כפופים לתחולה פרוספקטיבית. משכך, דחה בית הדין לעבודה את ערעור המכון, אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר ופסק הוצאות למשיב.