רע"א 4990/98

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על צו עיכוב יציאה מהארץ המונע מהמבקש, שהוא המנהל ובעל מניות הרוב בשתי חברות הנחקרות בעבירות מס, לצאת מהארץ. בית המשפט קיבל את הערעור וביטל את הצו, שהיה בתוקף מאז דצמבר 1997. בפסק הדין נקבע כי עיכוב יציאתו של אדם מהווה פגיעה חמורה בחופש התנועה שלו. בעוד שהחוק האוכף צווים כאלה מציב בדרך כלל מגבלת זמן על משכם, חוק מס ערך מוסף אינו עושה זאת. בית המשפט פירש את החוק כך שמשמעותו הגבלה על תקופת הצו כדי להימנע מפגיעה בכבוד האדם ובחירותו של המבקש. למרות שהמדינה ציטטה את סעיפים 112א ו-115 לחוק מס ערך מוסף כנימוקים משפטיים לצו, בית המשפט מצא כי סעיפים אלה מעוררים שאלות פרשניות ואינם ישימים במקרה זה. תחת זאת, הדגיש בית המשפט כי יש לכבד את זכותו של אדם לחופש תנועה, ומאחר שהצו קיים מזה זמן רב ללא סיבה מוצדקת ורשויות המס אינן יכולות לגבות מס מהמבקש או מהחברות, הוא אינו יעיל. פסק הדין ביטל את הצו, תוך עיכוב של שלושה שבועות עד שהמדינה תגיש בקשה חדשה אם ניתן יהיה להציג ראיות משמעותיות. כמו כן חויבה המדינה לשלם למבקש שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.