עב"ל 1245/02

תקציר

בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי נצרת נסובה הסוגיה סביב פרשנותו של סעיף 107(א) לחוק הביטוח הלאומי לעניין זכאות למענק נכות מעבודה. המקרה עסק בתובע שנפגע בשנת 1989, שהגיש תביעה לקצבת נכות בשנת 1999. ועדה רפואית קבעה את דרגת הנכות שלו בשנת 2000 וזיכתה אותו במענק. עם זאת, המוסד דחה את המענק בהתבסס על סעיפים 107(א) ו-296(ב), בנימוק של הגשת התביעה באיחור. בית המשפט בנצרת קבע בעבר כי תנאי הזכאות נוצרו רק עם קביעת הנכות של הוועדה הרפואית, ולכן מגבלת 48 החודשים לא צריכה לחול רטרואקטיבית ממועד הפגיעה. עם זאת, פרשנות זו סתרה תקדימים מבוססים, ובראשם פרשת פריג', שקבעה כי "תנאי הזכאות" קמו עם תחילת הנכות, ולא עם קביעה פורמלית. כתוצאה מכך, הלכה ערכאת הערעור בעקבות פרשנות זו, וקבעה כי תביעות שלא הוגשו בתוך 118 חודשים מיום תחילת הנכות אינן מזכות בתשלום מענק. לפיכך, ערעור המוסד התקבל מאחר שתביעת המשיב עלתה על 120 חודשים נחשבה מאוחרת מדי, אם כי הוא רשאי להמשיך להתייעץ לגבי כל סכום שהתקבל.