ע"א 2257/08

תקציר

החלטת ערכאת הערעור מבוססת על העיקרון כי לא תתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הפרוצדורלית, אלא אם כן הם בלתי סבירים, בלתי הגיוניים או מבוססים על ראיות בלתי קבילות. במקרה דנן, מצא בית משפט קמא כי רכבו של הנאשם נפגע על ידי צד שלישי, דבר שגרם לו לסטות ולהתנגש בכלי רכב אחרים. עם זאת, ערכאת הערעור חולקת על מסקנתו של בית משפט קמא כי יש להטיל על הנתבע אחריות לתאונה. גרסתו של הנאשם לאירועים השתנתה במהלך ההליך, ובית משפט קמא מצא את גרסתו השנייה אמינה יותר. בעוד ששינויים בעדות יכולים להשפיע על המהימנות, במקרה זה מסכימה ערכאת הערעור עם הערכתו של בית משפט קמא כי גרסת הנאשם מהימנה. עדותו של האב, כמו גם עדותו של עד נוסף, תומכת בגרסתו של הנאשם. זאת ועוד, אין די בקביעתו של בית משפט קמא כי הנאשם חצה אי תנועה כדי לייחס לו אחריות, מה גם שאין כל ראיה לכך שיכול היה למנוע את התאונה. ערכאת הערעור מדגישה כי בית המשפט קמא עצמו הציע תחילה פשרה, תוך הכרה בכך שיש לייחס את האחריות כולה לנתבע או לצד שלישי. מאחר שהפניקס חברה לביטוח לא הצליחה לספק ראיות מספיקות כדי להטיל אחריות על הנתבע, הערעור מתקבל. פסק דינו של בית משפט קמא מתבטל, והתביעה נגד הנתבע נדחית. לפיכך, גם ההודעה שנשלחה לצד השלישי נדחית. משמעות הדבר היא כי ערעורו של הצד השלישי, שהתבסס על הטענה כי אין להטיל עליו אחריות בגין האישומים שהוטלו על הנאשם, מתקבל אף הוא. ערכאת הערעור פוסקת גם פסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין, תוך התחשבות בהתנהלות הנתבע והפניקס. כל תשלום שבוצע על ידי הנתבע או הצד השלישי יוחזר, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.