ע"א 1218/09

תקציר

המערערים טענו כי שגה בית משפט קמא בניהול ההליך, והטיל ספק בסמכותו במספר עניינים. עם זאת, בהודעת הערעור לא צוינו טעויות כלשהן לגופו של עניין. המערערים ביקשו הקפאת הליכים, שבית המשפט סבר כי היא מוצדקת רק בשני שלישים מהתביעות. הסוגיה המרכזית הייתה האם זכאותו של נכה לפטור מארנונה חלה על נכסים עסקיים. זה היה נושא לפסיקה מקבילה של בית המשפט העליון, שהשפיעה על החלטת הערכאה הנמוכה יותר לעכב את ההליכים. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המערערים ביחס להסכם הפשרה, וקבע כי המשיב אינו מנוע מלדרוש תשלום מלא. באשר להבחנה בין גויטין לבין החברות, קבע בית המשפט כי גויטין הוא בעל זכויות בעקיפין, ולכן יש להכפיף אותו לאותן הוראות כמו החברות האחרות. בית המשפט דחה גם את טענות המערערים בנוגע לטענות הארנוני, בקובעו כי לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, וכי מדובר בסוגיות טכניות שמוטב להשאיר לוועדות מקצועיות. הערעור התקבל בחלקו, והחלטת בית משפט קמא שונתה כך שתשקף זאת. קביעתו של בית המשפט באישומים הארנונים לתקופות שלאחר הדיון בבית משפט קמא אושרה אף היא, עד להחלטת בית המשפט העליון או לכל שינוי אחר. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, והערבות הבנקאית שהופקדה על ידי המערערים תוחזר.