תמ"ש 4232/04

תקציר

במסגרת סכסוך אבהות, פנו בני זוג נשואים, מוסלמים, לבית המשפט לבדיקת רקמות כדי לקבוע אם התובע הוא אביה הביולוגי של בתם הקטינה. התובע טען כי הוא אינו האב שכן הילד הוא תוצאה של רומן של אשתו. הנתבעים והיועץ המשפטי לממשלה התנגדו לבקשה, תוך שהם מצטטים את הדין המוסלמי, הקובע כי בעל רשאי לשלול אבהות רק בתוך פרק זמן מסוים ואם יש הוכחה ליחסים של האישה מחוץ לנישואים. לטענתם, תביעת התובעת, שהוגשה שנתיים לאחר לידת הילד, אינה נופלת בפרק זמן זה ויש בה כדי לפגוע בטובת הילד. השופטת הסכימה והדגישה כי טובת הילד היא העיקרון המנחה במקרים כאלה. הם הגיעו למסקנה כי בירור אבהות, במקרה זה, עלול לגרום לילד נזק, מה גם שהתובע לא הביא ראיות מספיקות לבגידת אשתו. בנוסף, ציינה השופטת כי הדין המוסלמי, שנועד להגן על טובת הילד, אינו סותר את עקרון טובת הילד, ולכן הדין האישי אינו אמור לסכל את בירור האבהות במקרה זה. משכך, דחתה השופטת את התביעה, תוך הדגשת העדיפות של טובת הילדה, והורתה כי רישומה של הילדה על שם התובעת יישאר ללא שינוי על מנת להבטיח את שלומה. ההחלטה התקבלה ללא הוצאות משפט, ופרסום פסק הדין הותר ללא ציון שמות הצדדים או שיתוף פרטים מזהים.