ת"א 20119-01-12

תקציר

התיק עוסק בסכסוך מקרקעין בין תובע לשני נתבעים, המתמקד באכיפת הסכם למכירת נכס. הנתבעים הגישו בקשה להכרעה בסוגיית הסמכות המקומית, והתובעת השיבה. המחלוקת העיקרית נסובה סביב תחולתו של לוי נ' אקריש, הקובע כי יש לפצל תובענה ולהביאה לבית המשפט עם סמכות עניינית על הסעדים הנתבעים. התובע טען כי לוי נ' אקריש לא חל במקרה זה, שכן הסעד העיקרי נגע למקרקעין ולא לפיצוי כספי, ולכן לבית המשפט המחוזי הייתה סמכות מהותית לדון בתביעה כולה. עם זאת, השופט קבע כי יש לחלק את התביעה, כאשר הסעד הכספי בסך 1,298,265 ₪ יידון בבית משפט השלום ויתרת הסעדים, לרבות אכיפת הסכם המקרקעין וסעד ההחלפה המותנית, יידונו בבית המשפט המחוזי. החלטה זו התבססה גם על פסיקות קודמות של בית המשפט העליון. בנוסף, קבעה השופטת כי הרשות המקומית נתונה בידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שכן הנכס המדובר נמצא בתחום שיפוטה. החלטה זו התקבלה למרות טענת התובע כי הסעד הכספי צריך לקבוע את סמכות השיפוט המקומית במקרה זה. מאחר שהסעד הכספי הופרד בשל היעדר סמכות עניינית, הוא לא נלקח בחשבון בקביעת הרשות המקומית. עוד ציינה השופטת כי הליכים קודמים בנושא התקיימו בבאר שבע, מה שתומך עוד יותר בבחירת סמכות השיפוט. מאחר שלא ניתן היה להעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי בשל מגבלות החוק, הוחלט למחוק את הסעד הכספי מכתב התביעה, ושאר חלקי התביעה יידונו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. התובע חויב בהוצאות הנתבעים, בסך של 5,000 ₪.