ת"א 27321-01-21

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם חתום בין התובעים לנתבעים, המזכה את הראשונים ב"השבת זכויות" לגבי חלקת קרקע שהופקעה מהם. עם זאת, כאשר הקרקע הופשרה לבנייה בשנת 2019, הנתבעים לא עמדו בסיום העסקה בשל שינויים במצב המשפטי. מאחר שההסכם לא ניתן לאכיפה, התובעים ביקשו פיצוי כספי. בית המשפט מינה מומחה שהציע שתי חלופות: פיצוי על בסיס שוויה הנוכחי של הקרקע לבנייה, בסך 2,900,000 ₪, או שוויה ההיסטורי בעת ההפקעה, בסך 307,000 ₪. המומחה העדיף את עמדת התובעים, ובית המשפט נעתר והורה לנתבעים לשלם 2,900,000 ₪, בצירוף שכר טרחה וריבית נוספים. החלטה זו התקבלה לאחר שבית המשפט קבע כי נזקי התובעים נבעו מסלילה רשלנית של כביש שסטה מהתכנית המקורית ופלש לאדמותיהם. עוולה זו, שבוצעה על ידי הנתבעים, זיכתה את התובעים בפיצויים. התכנית המתקנת, שהפקיעה בדיעבד את הקרקע שנפגעה, נתפסה כניסיון להסוות את העוולה ונעדרה מטרה ציבורית לגיטימית. זאת ועוד, ההסכם בין הצדדים, שהתווה מנגנון פיצוי, התפרש כהסדר המקצה סיכונים עתידיים. מאחר שהסיכון לאי הפיצוי התממש, זכאים התובעים לפיצוי המוסכם. בית המשפט קיבל את הערכת המומחה לשווי הקרקע, שעמדה על 2,900,000 ₪ נכון לינואר 2021. למרות טענות התובעים, בית המשפט החליט כי הסכם המכר הפרטני שערכו אינו מבסס די הצורך את שווי הקרקע, ובמקום זאת הסתמך על הערכת המומחה על בסיס עסקאות דומות. לפיכך נפסקו לתובעים סכום מופחת זה, בצירוף ריבית והוצאות הכרוכות במשפט. סכום זה ישולם על ידי הנתבעים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.