ע"א 13133-12-09

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך על זכויות רכושיות בין אישה שבעלה נפטר לבין אחיו וגיסתו של בעלה המנוח (המשיבים). המשיבים ביקשו שהמערערת תפנה את הנכס, אך המערערת סירבה אלא אם כן המשיבים יפצו אותה על שיפוצים שהיא ובעלה המנוח עשו בנכס. בית משפט השלום בנתניה (ת"א 1852/98) פסק לטובת המשיבים, הורה למערערת לפנות את הנכס ופסק לה סך של 144,599.40 ₪ כפיצוי בגין השיפוץ. שני הצדדים ערערו על פסק הדין, והערעור נדחה, כאשר בית המשפט אישר כי למערערת אין זכויות בנכס. לאחר מכן הגישו המשיבים תביעה נוספת, ת"א 07-7620, בדרישה לתשלום דמי שימוש בסך 300,000 ₪ מהמערערת. בית משפט קמא פסק באופן חלקי לטובת המשיבים, והורה למערערת לשלם דמי שימוש מסוימים אך גם פסק לה הוצאות מסוימות. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה. המערערת טענה כי בית משפט קמא נעדר סמכות, כי תביעת המשיבים לדמי שימוש התיישנה, וכי חובתה לפנות את הנכס קשורה לחובת המשיבים בתשלום פיצויים. המשיבים טענו כי המערערת פעלה בחוסר תום לב וכי תביעתם לדמי שימוש עדיין מתנהלת, ולכן היא אינה מיושנת. השופט דחה את טענת המערער בדבר חוסר סמכות והסכים עם ממצאיו של בית משפט קמא. עוד קבע השופט כי תביעת המשיבים לדמי שימוש לפני שבע שנים לפני התביעה השנייה התיישנה, שכן המשיבים לא הגישו תביעה קודם לכן, וכי חובת המערערת לפנות את הנכס אינה תלויה בחובת המשיבים בתשלום פיצויים. השופט הורה למערערת לפנות את הנכס עם הפקדת הפיצויים המגיעים לה בבית המשפט בתוך 30 יום, וקבע כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.