עפ"ת 39480-06-15

תקציר

הנאשם בתיק זה ערער על הרשעתו בעילה של מחדלי חקירה שפגעו בהגנתו. בית המשפט הסכים עם המערער וקבע כי אכן נפלו מספר מחדלים מהותיים מצד המשטרה שפגעו ביכולתו להתגונן. ראשית, המשטרה לא הצליחה לזהות או לאתר את נהג המשאית שהיה מעורב באירוע, למרות שלנהג המשאית היה ידע על האירוע ממקור ראשון. טענת הבוחן כי המערער לא הזכיר את המשאית בחקירתו בזירת התאונה אינה מהווה הסבר מניח את הדעת לכשל זה, שכן חובת איסוף הראיות מוטלת על המשטרה ואין לדחוף אותה על המערער. שנית, נערך ניסוי שדה ראייה ללא נוכחות המשאית, שלא שיקף במדויק את נסיבות התאונה. ניסוי זה היה מכריע, במיוחד בהתחשב בגודל המשאית והשפעתו על שדה הראייה של נהגים אחרים. היעדרותה של המשאית במהלך הניסוי היטה את התוצאות ופגע ביכולת ההגנה להבין את התאונה. בנוסף, עדותו של נהג האופנוע לא נרשמה בזירה, מה שיצר חוסר ודאות סביב מיקומו המדויק במהלך התאונה. הסתמכותו של הבודק על הבנתו שלו את האירועים, מבלי לוודא את הפרטים עם נהג האופנוע, מעלה חשש לתקינות החקירה. הצטברות המחדלים הללו מציירת תמונה של מסקנה חפוזה, שבה נראה כי הבודק העריך מראש את אשמתו של המערער. מחדלי חקירה אלה, כשלעצמם, מערערים את האמון בראיות שהוצגו נגד המערער. בעקבות התקדים לפיו נדרש זיכוי כאשר הראיות שלא נאספו היו יכולות לשנות באופן סביר את התוצאה, החליט בית המשפט לקבל את הערעור, לבטל את ההרשעה ולהורות על זיכויו של המערער מחמת ספק סביר. החלטה זו מחזקת את חשיבותן של פרקטיקות חקירה יסודיות ובלתי משוחדות.