ת"א 45431-02-20

תקציר

התובע, בעל רכב, הגיש תביעה נגד העירייה הנתבעת, בדרישה לקבל פיצוי להפסדים שנגרמו לו לאחר נפילת עץ על רכבם. התובעת טענה כי הנתבעת לא נקטה אמצעים סבירים למניעת האירוע וכי חל הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו", המעבירה את נטל ההוכחה לנתבע. הנתבעת הכחישה רשלנות וטענה כי מילאה את חובתה כרשות מקומית. בית המשפט פסק לטובת התובעים, קיבל את גרסתם לאירועים וקבע כי הנתבע אכן התרשל. נפסק כי לנתבעת הייתה חובת זהירות כלפי התובעת והיא לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים למניעת נפילת העץ. יתר על כן, בית המשפט דחה את טענת הנאשם לכוח עליון, וקבע כי רוחות סוערות לא היו הגורם היחיד לאירוע. נזקי התובע הוערכו בסך של 6,213 ₪, כולל דמי השתתפות עצמית ודמי הקמה שפוצו על ידי המבטחת לאחר הפעלת הכיסוי הביטוחי. עם זאת, בית המשפט פסל כמה ראשי נזק, כגון עוגמת נפש, בשל חוסר ראיות. בעקבות זאת חויבה העירייה הנתבעת לפצות את התובע בגין הפסדיו המוכחים, בסך 6,213 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עדים. בנוסף, הנתבע חויב לשלם לתובע בגין אובדן ההנחה של היעדר תביעות, עם הצגת ראיות להפסד בפועל. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים והיה אמור להתממש בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה.