ת"א 54618-07-13

תקציר

התובעים והנתבע חלוקים ביניהם באשר לפיצוי שעל התובעים לקבל בעקבות הפקעת אדמותיהם. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם יש לפצות את התובעים בקרקע חלופית או כספית. התובעים מתעקשים לקבל פיצוי חלקי בדמות קרקע חלופית, בעוד הנתבע טוען כי יש לקבל פיצוי כספי בלבד. פסק הדין שניתן בשנת 1987 על בסיס הסכם בין הצדדים קבע כי התובעים יכולים לבחור את צורת הפיצוי, אך לא ציין את סכום הקרקע שיינתן כפיצוי. בהמשך תיארו התובעים את תביעתם, וציינו כי הם דורשים פיצוי של 25% בקרקע חלופית, ואילו 75% הנותרים יהיו פיצוי כספי. השופט מוצא כי דרישת התובעים סבירה ודינה להתקבל. התובע מס' 2 הצהיר בעבר כי הוא מסתפק בפיצוי כספי, והשופט פוסק כי אין הוא יכול לחזור בו מעמדה זו. לפיכך, רק התובעת מס' 1 זכאית לפיצוי של 25% בקרקע חלופית, ואילו הפיצוי של התובעת מס' 2 יוותר לשיקול דעתה של הנתבעת, אלא אם הצדדים מסכימים אחרת. באשר למועד תפיסת החזקה קובע השופט כי המועד הרלוונטי הוא 1.1.1989, כאמור בפסק הדין משנת 1987. התובעים לא הצליחו להוכיח כי מסרו את החזקה במקרקעין לפני מועד זה וטיעוניהם לא היו משכנעים. עוד קובע השופט כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לגבי הגידולים בקרקע טרם ההפקעה ומקבל את קביעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט בעניין זה. הפיצוי הכספי יחושב החל משנת 1989, על בסיס שיעור דמי שכירות בשיעור של 6%, ובתוספת אגרות בית משפט, הוצאות חוות דעת ושכר טרחת עורך דין. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, אחרת יצטברו הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.