ע"א 4232/10

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהכיר בזכות הבעלות של הווקף על חמישה דונם בחלקה המדוברת. הערעור ערער בעיקר על תוקפה של נאמנות שיצר המנוח, בטענה שהיא מנוגדת לחוקי השריעה והמקרקעין. עם זאת, פסק הדין מסרב להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, בהתחשב בכך שהמערערים נמנעו מלערער על תוקפה של הנאמנות במשך שנים רבות, ובכך מעכבים את ההליך המשפטי ומפגינים חוסר תום לב. בנוסף, פסק הדין מציין כי הפורום המתאים לקביעת חוקיות הנאמנות על פי הדין השרעי הוא בית הדין השרעי, שאישר את ההקדש. פסק הדין מתייחס גם לטענות המערערים בדבר תוקפו של הסכם החליפין ומוצא את התנהלותם בעייתית, תוך ציון מודעותם להחלטות בית הדין השרעי ובחירתם שלא לערער עליהן. כמו כן, פסק הדין מדגיש כי חוק המקרקעין אינו מבטל את החוקים הקיימים בנוגע להקדשות, ובמקרה זה, הנאמנות שיצר המנוח היא התחייבות להעניק מקרקעין לוואקף, דבר המותר על פי החוק. לבסוף, פסק הדין מאשר את צו המניעה של בית המשפט המחוזי האוסר על המערערים לבצע בנייה או עסקאות בשטח שבמחלוקת, תוך הכרה בזכות הבעלות של הווקף עד לקבלת החלטה בדבר פירוק השותפות. המערערים נדרשים לשלם את הוצאות המשיבים.