בש"א 18241/01

תקציר

פסק הדין דן בהתיישנות ובעילת התביעה. נמצא כי פירעון ההלוואות בוצע באמצעות חשבון חכירה וכי ההלוואות נפרעו בחלקן לפני שהיתרה הועמדה לפירעון מיידי. משכך, עילת התביעה כנגד המבקש השלישי מצטמצמת ליתרה שהועמדה לפירעון בחודש דצמבר 2000, ועל הבנק לתקן את תביעתו בהתאם. עוד נקבע בפסק הדין כי התביעה אינה חוסה תחת תקופת ההתיישנות, שכן עילת התביעה קמה בסביבות נובמבר או דצמבר 2000, והתביעה הוגשה בתוך מגבלת שבע השנים. באשר לתחולת חוק ההסדרים, השופט קובע כי החברה זכאית להיות "ישות חקלאית" וכי חובותיה נופלים בגדר החוק. השופט מסביר כי החברה, שהוקמה על ידי חקלאי בודד, משמשת מכשיר לניהול פעילותו החקלאית ומזוהה עם החקלאי. לכן, חובותיה נחשבות לנבוע מעיסוק בחקלאות. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק – פתרון המשבר במגזר החקלאי-משפחתי. כמו כן, השופט קובע את "סך החוב" הנופל תחת חוק ההסדרים ויש להעבירו למשקם. "סך החוב" מוגדר כחוב של ישות חקלאית ליום 31 בדצמבר 1991. השופט מחליט כי יש לנכות מהסכום הכולל את ההתחייבויות הכספיות הקשורות להלוואות, אשר נפרעו בחלקן באמצעות חשבון החכירה. בנוסף, יש להעביר גם את יתרת החוב בחשבון חב"ד, אם הייתה קיימת במועד הקובע, למשקם. עם זאת, אם יתרה זו סולקה באמצעות פעילות שוטפת בחשבון, היא לא תיחשב כ"חוב כולל". עוד מציינת השופטת כי טענות נוספות שהעלו המבקשים, הנוגעות לסוגיות כגון חיובי ריבית מופרזת, יצטרכו להידרש בשלב מאוחר יותר. לבסוף, הבנק המשיב מחויב לשאת בהוצאות כל המבקשים, בסך כולל של 6,000 ₪ כולל מע"מ, בשל ההצלחה החלקית של טענות המבקשים.