תמ"ש 16260-08-17

תקציר

הדיון נסוב סביב הצורך בתסקיר כתנאי למתן צו הורות במשפחות חד-מיניות, והאם דרישה כזו ישימה או בכלל הכרחית. השופט מדגיש את הסתירה בעמדת המדינה בעניין זה, ומצביע על כך שחובת הדיווח אינה נאכפת בקפדנות גם במשפחות דו-מיניות. השופט מדגיש גם את העומס שדוחות כאלה מטילים על העובדים הסוציאליים, מה שמוביל לא פעם לעיכובים והופך אותם ללא יעילים. במקום זאת, על בית המשפט לבחור בקפידה מקרים המצדיקים הכנת דו"ח. לאחר מכן מתעמקת השופטת במורכבותה של קביעת הורות בהיעדר קשר ביולוגי או פיזיולוגי, סוגיה שבה נתקלים תדיר במשפחות חד-מיניות. המשפט הישראלי, אף שהוא מכיר בזכות להורות, נעדר הגדרה ברורה מהי הורות. השופט בוחן מודלים שונים לקביעת הורות, ובהם זיקה גנטית, זיקה פיזיולוגית, אימוץ וזיקה לזיקה (קשר זוגי עם הורה ביולוגי). הם מציינים את האופי המתפתח של מבנים משפחתיים ואת הצורך של החוק להתאים את עצמו לנורמות חברתיות משתנות ולטכנולוגיות רבייה. הדיון מתמקד במושג הורות בהסכמה, תוך הכרה בסמכותו של בית המשפט לקבוע הורות על בסיס הסכמה, התנהגות והסכמים מכללא. השופט מפנה למספר עבודות מלומדות והחלטות בית המשפט התומכות בהכרה בהורות בהסכמה, תוך הדגשת חשיבות ההסכמה, הצדק והאוטונומיה. הם מדגישים את חשיבות החופש לכונן קשרי משפחה ואת הזכות לממש את שאיפות ההורות, שהיא זכות אדם בסיסית. השופטת מנתחת בהרחבה את ההשלכות המשפטיות של הורות בהסכמה, ומדגישה את הפוטנציאל שלה לגשר על הפער בין משפחות מסורתיות לאלטרנטיביות ולהבטיח יחס שוויוני. הם מתייחסים למספר פסקי דין המדגימים את שחיקת מעמדו הבלעדי של היסוד הגנטי לטובת היסוד ההסכמי. השופט מגיע למסקנה כי יש להכיר בהורות בהסכמה כבסיס תקף לקביעת הורות חוקית, ולהשוותה להורות ביולוגית. בהתייחסה לעיתוי מתן צו ההורות, טוענת השופטת לטובת הוצאת הצו במהלך ההיריון, תוך הדגשת יתרונותיו ויישור קו עם טובת העובר והילד. הם מצטטים מספר החלטות של בתי המשפט התומכים בגישה זו ומדגישים את אחריות ההורים כלפי העובר מראשית ההריון. השאלה המרכזית בדבר אופיו של צו ההורות – האם הוא הצהרתי או חוקתי – נבחנת לעומק. השופט מבחין בין הורות באימוץ, המנתקת את ההורות הביולוגית, לבין מקרים אחרים המקנים הורות. לטענתם, צו הורות הוא תמיד הצהרתי, משקף מצב קיים ולא יוצר מצב חדש, ויש להחיל אותו רטרואקטיבית מיום הלידה. פסק הדין מסתיים בהדגשת האינטרס הציבורי והאינטרס של הצדדים להכיר בהורות מראשית המסע ההורי. השופטת קוראת לפעולה חקיקתית להסדרת נושא ההורות, ומדגישה את חשיבות ההתחשבות בטובת הילד. לבסוף, השופטת מורה על הוצאת צו הורות לתובע, רישומו כהורה נוסף מיום לידת הילד, המקנה לו את הזכויות והחובות הנלוות.