עת"מ 29204-11-21

תקציר

פסק הדין של בית המשפט סובב סביב פרשנותם ויישומם של שני חוקים מרכזיים: פקודת הרוקחים וחוק רישוי עסקים. הראשון מעניק סמכות לרוקחים המחוזיים להחרים תרופות החשודות כמזיקות ולאסור את ייצורן או שיווקן. הוראה זו מכונה בפסק הדין "הוראת התפיסה". החוק האחרון מסמיך בעלי תפקידים מסוימים, לרבות רופאים מחוזיים, להוציא צווי הפסקה מנהליים לעסקים, לרבות בתי מרקחת, במקרים שבהם קיימת סכנה ממשית או חשש משמעותי לפגיעה בציבור. בית המשפט מבחין בין תפיסת מלאי קיים של תרופות בבתי מרקחת לבין איסור רכישה ומכירה של תרופות חדשות. היא קובעת כי סעיף 55י לפקודת הרוקחים מתיר לרוקח המחוזי לתפוס את כל מלאי התרופות, בכפוף לדיון לאחר מכן, אם קיים חשד לכשלים בפעילות בית המרקחת הקשורים לאותן תרופות. הדבר נתפס כפרשנות סבירה ללשון החוק ולתכליתו. לפיכך, בית המשפט מסרב להתערב בחלק זה של ההליך המינהלי. עם זאת, בית המשפט מוצא כי אותו סעיף בפקודת הרוקחים אינו מעניק סמכות לרוקחים מחוזיים לאסור על בתי מרקחת לרכוש ולשווק תרופות חדשות. סמכות זו, שמשמעותה סגירה דה-פקטו של בית המרקחת, מוקנית לרופא המחוזי מכוח חוק רישוי עסקים. לפיכך, חלק זה של הצווים נגד בית המרקחת נחשב כאילו הוצא ללא סמכות ונשאר בידי בית המשפט. פסק הדין מדגיש את הצורך במיצוי הליכים מנהליים בטרם פנייה לבית המשפט, אלא אם נפלו פגמים מהותיים במתן הצווים. מאחר שאלה היו קיימים רק בהיבט האחרון של הצווים, בית המשפט מעניק סעד ביניים על סעיף זה בלבד, תוך שהוא דוחה את הבקשה בדבר תפיסת מלאי תרופות קיים. התיק נקבע לדיון נוסף, עם תשובות הצדדים בתוך 30 יום. עלויות אינן מוענקות, בהתחשב בהצלחה החלקית של הבקשה.