ע"א 711/84

תקציר

פסק הדין מתייחס לחוק ההוצאה לפועל ולהגנה על נכסי החייב מפני עיקול על ידי נושים. החוק נועד ליצור מנגנון יעיל לאכיפת פסקי דין של בתי המשפט, תוך התחשבות גם בהשלכות החברתיות של השארת חייב חסר כל. המקרה שלפנינו עניינו של נושה (המשיב מס' 1) המנסה לעקל את כספי החייב שלו (המשיב מס' 2) המוחזק בידי צד שלישי (המערער). הבנק המערער סירב למסור את הכספים, בהסתמך על חוק הגנת השכר, המגן על סכום מסוים משכרו של עובד מפני עיקול. הסוגיה העומדת בפני בית המשפט היא האם הגנה זו משתרעת על כספים המגיעים לחייב עצמאי שאינו שכיר. בית המשפט העליון פסק לטובת הבנק המערער, בקובעו כי סעיף 50(א)(3) לחוק ההוצאה לפועל מעניק הגנה זהה הן לשכירים והן לחייבים עצמאיים. פרשנות זו מתיישבת עם כוונת המחוקק למנוע מחייבים ליפול לעוני וחלה באופן שווה על כל החייבים, תוך הבטחת יכולתם לקיים את עצמם. עם זאת, השופט י' בך הצביע על כמה קשיים מעשיים ביישום פסק דין זה והציע כי על המחוקק להתייחס לסוגיות אלה. פסק הדין ביטל את ההחלטות הקודמות נגד המערערת, הורה למשיבה מס' 1 לשאת בהוצאות המערערת בכל הרמות, ופסק למערערת סכום נקוב בתוספת ריבית.