בג"צ 4114/20

תקציר

בפסק דין זה דוחה בית המשפט את העתירה המבקשת לעצור את הריסתו של מבנה חקלאי שנבנה ללא היתר, בנימוק שאין עילה מספקת להתערבות. העותר טען לאי ידיעת הדרישה החוקית לקבלת היתר בניה, אך הדבר לא נחשב להגנה תקפה. העותר התייחס גם להבטחות עמומות שניתנו לכאורה על ידי "אנשי המנהל האזרחי" וקצין צבא לא מוגדר, שאף אחד מהם לא היה מוסמך לתת היתרי בנייה או פטורים. בית המשפט לא מצא בסיס עובדתי לטענה שניתנה הבטחה שלטונית לגיטימית. באשר לטענת העותר כי מדיניות האכיפה יושמה באופן בלתי עקבי, קבע בית המשפט כי המבנה ממוקם בסמוך למתקן ביטחוני, בהתאם לקריטריונים לאכיפה מחמירה יותר במסגרת פיילוט, ובכך מצדיק את פעולות הרשויות. טענות בדבר אפליה נעדרו ראיות, לא הצדיקו בדיקה נוספת, וטענות בדבר מניעת שימוע או הפרות של המשפט הבינלאומי לא התייחסו לפסיקה רלוונטית קודמת. בסופו של דבר, בית המשפט מגיע למסקנה כי קיים אינטרס ציבורי באכיפת הריסת הבנייה הבלתי חוקית ומאשר זאת, ומאפשר לעותר עיכוב של 30 יום להתארגן לפני שההריסה תתבצע על פי הליכים משפטיים. כן חויב העותר בהוצאות משפט בסך 2,500 ₪.