ת"א 1258/98

תקציר

התובעת והנתבעים התקשרו בהסכם שיתוף לבניית שני בתים. התובע תבע את הנתבעים בגין תשלום יתר במהלך הבנייה, שלטענתו אין לו רישומים לגביו בשל כישלונם של הנתבעים לנהל את מערכת הנהלת החשבונות. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התובע לא שילם יותר מחלקו. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובע לא הוכיח את טענתו לתשלום יתר. דרישת התובעת לתיקון כתב התביעה בנוגע לסכום ששולם נדחתה בשל חוסר ההצדקה וחוסר ההסכמה של הנתבעים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעת לא הגדירה נכונה את המחלוקת, שכן עלות הבנייה תחומה בהסכם החוזי בין הצדדים. כמו כן נבחנה הערכת המומחה לגבי עלות הבנייה ובית המשפט החליט להוסיף לה סכומים מסוימים. למרות שקבע כי בניית הבית הייתה יכולה להגיע לעלות נמוכה יותר, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין כל ראיה לכך שהכספים ששולמו על ידי התובע היו תשלומי יתר או שימשו למטרות בנייה אחרות. לפיכך, התביעה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו. עוד ציינה השופטת כי למרות דחיית התביעה, הכשל בניהול מערכת הנהלת החשבונות השפיע על ניהול התיק ונעשה מתוך כוונה להתחמק מתשלומי מס. לפיכך, הנאשמים לא זוכו מהוצאות משפט. לבסוף, השופטת הביעה דעה כי על הצדדים לשקול מחדש את מערכת היחסים הכוללת ביניהם ולשאוף לשכנות טובה.