בד"מ 94/06

תקציר

פסק דין זה נובע מתלונה שהוגשה נגד שני נאשמים; נאשם 1 הואשם בהכשרת מתמחה ונאשם 2 בהעסקתה. בתביעה נטען כי שני הנאשמים שיתפו פעולה כדי להונות את לשכת עורכי הדין בכך שהמתמחה עבד אצל נאשם 2 בעת שהיה רשום תחת נאשם 1. על פי התלונה, שיתוף פעולה זה היווה פגיעה בכבודו של מקצוע עריכת הדין והתנהלות בלתי הולמת של עורכי דין. בית המשפט בחן שלוש שאלות לקביעת אשמתם של הנאשמים: ראשית, האם היה הסכם כספי בין נאשם 1, המתמחה, לבין נאשם 2; שנית, האם המתמחה עבד או התחזה לעורך דינו של נאשם 2; ושלישית, האם עבד המתמחה אצל נאשם 2, ואם כן, מתי ולכמה זמן. בית המשפט לא מצא ראיות להסכם ממון, ולכן זיכה את שני הנאשמים בסעיף זה. גם באשר לשאלה השנייה, בית המשפט לא מצא ראיות לכך שהמתמחה עבד או התחזה לעורך דין, ולכן זיכה את הנאשמים. עם זאת, בית המשפט הרשיע את שני הנאשמים בשאלה השלישית, ומצא כי המתמחה עבדה אצל נאשמת 2 לפחות מיום 1.12.04 ועד ליום 1.2.05, וכי שני הנאשמים היו מודעים לכך ודיווחו במרמה ללשכת עורכי הדין על התקדמות התמחותה. בית המשפט הציע לגזור על נאשם 1 עונש של חודשיים השעיה בפועל ו-20 חודשי השעיה על תנאי, לצד קנס בסך 4,000 ₪ והוצאות בסך 1500 ₪ ללשכת עורכי הדין. לגבי נאשם 2 העונש המוצע היה שמונה חודשי השעיה על תנאי, קנס בסך 1,000 ₪ והוצאות בסך 1,500 ₪ ללשכת עורכי הדין. לשני הנאשמים ניתנה זכות ערעור בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.