ת"א 41006-03-19

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובעים נגד המועצה המקומית בנוגע לניהול מפעל מים. התובעים, חברי עמותה מפורקת שניהלה בעבר את מפעל המים, טענו כי לא היו מודעים לפירוק העמותה וכי המועצה המקומית עשתה שימוש פסול בכספי העמותה ובנכסיה. עם זאת, השופט מצא כי תביעת התובעים אינה עומדת בדרישות להחלת התיישנות, שכן הם לא יכלו לטעון באופן סביר לאי ידיעה במשך למעלה משני עשורים. מהראיות עולה כי העברת מפעל המים לבעלות המועצה המקומית נעשתה בהסכמת העמותה ושירתה את האינטרס הציבורי. זאת ועוד, התובעים לא הביאו ראיות לחברי העמותה בעת הפירוק, דבר המקשה על ביסוס זכויותיהם הנטענות. עוד קבעה השופטת כי התובעים מנועים מלטעון כי המועצה המקומית העבירה את נכסי העמותה לתאגיד, שכן הם קיבלו קודם לכן את הצהרת התאגיד כי לא קיבל נכסים כאמור. בנוסף, נדחתה התביעה להחזר יתרת כספי העמותה, שכן נקבע כי הכספים הועברו בהסכמת העמותה. ככלל, השופט קבע כי התביעה אינה ראויה, וכל צד יישא בהוצאותיו.