ת"פ 34542-01-18

תקציר

גזר הדין המדובר מתייחס לארבעה נאשמים שהורשעו בעבירות ציד. השופט פותח בהתוויית עקרון ההלימות, הקובע את חומרת העונש על פי נסיבות העבירה ואשמת הנאשם. הערכים החברתיים הנפגעים במקרה זה הם שמירה על חיות הבר, שלמות גופן ומניעת הכחדת מינים מוגנים. השופט מציין את חשיבותם של ערכים אלה ואת הצורך להחמיר את הענישה על פגיעה בבעלי חיים. השופט מבחין בין תפקידיו של כל נאשם בעבירה, כאשר נהג הרכב והמתעד מקבלים את העונשים המשמעותיים ביותר בשל תפקידם הפעיל. על נאשמים 1 ו-4, שישבו מאחור ולא השתתפו באופן פעיל, יוטלו עונשים פחותים. השופט מתייחס גם להיעדר תכנון מוקדם ולהיעדר ציד בפועל במקרה זה, אם כי מכיר בפגיעה באיכות החיים ובשלוות חיות הבר, כמו גם בפגיעה בשטחים חקלאיים. נבחנת פסיקה אליה מתייחסות הן התביעה והן ההגנה. השופט מציין כי דוגמאות התביעה הן מקרים חמורים יותר ולכן אינו מוצא אותן ישימות במלואן. לעומת זאת, הדוגמאות של ההגנה, אם כי במקרים ישנים יותר, קובעות את טווח הענישה בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר בפועל ו/או עבודות שירות, לצד קנסות מתאימים. לאחר ששקל את מכלול הנסיבות, השופט מטיל עונשים הכוללים מאסר על תנאי, קנסות ופסילת רישיונות לנאשמים השונים. על נאשם 3, שהיה בעל התפקיד המשמעותי ביותר, נגזר העונש החמור ביותר, הכולל שישה חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 12,000 ₪ ופסילת רישיון למשך שלושה חודשים. יתר הנאשמים מקבלים עונשים קלים יותר, כאשר נאשם 4, ששיתף פעולה ויש לו אילוצים כלכליים, קיבל את העונש הקל ביותר. השופט מדגיש את זכות הערעור ומסיים את פסק הדין.