בש"פ 3572/20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לאב המואשם בביצוע עבירות מין בבתו הבכורה. כתב האישום מייחס לו שורה של עבירות, בהן אונס ומעשה מגונה בקטינה בת משפחה. העבירות משתרעות על פני תקופה שבין 2015 ל-2019, שבמהלכה הייתה הבת בת 13 עד 17. בעקבות הגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו של האב עד תום המשפט. בית המשפט הכיר אמנם בקיומה של עילת מעצר, אך הורה על בחינה מחדש של חלופות המעצר. דו"חות ודיונים שנערכו לאחר מכן פירטו את מצבה הנפשי של הבת ואת מסוכנותו של האב לחברה. האב שוחרר בסופו של דבר למעצר חלופי בבית אמו, עד להכרעה בעניינו. על החלטה זו ערערה המדינה והיא בוטלה, מה שהוביל למעצרו מחדש של האב. המשפט נתקל בעיכובים שונים, והמדינה הגישה בקשה להאריך את מעצרו של האב בתשעים יום נוספים. עם זאת, נוכח סירובה של הבת להעיד וחוסר ההתקדמות במשפט, קבע בית המשפט כי הארכת המעצר אינה מוצדקת. במקום זאת, שוחרר האב לצורת מעצר חלופית, בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. החלטה זו התקבלה בהתחשב בסיכונים הטמונים בשיבוש הליכי משפט ובבריאותו הנפשית של הקורבן, וכן בהודאתו של האב באשמה בחלק מהאישומים. בית המשפט הדגיש כי השחרור לא שיקף את רצונה האמיתי של הבת, אלא נבע מהצורך לכבד את עמדתה הנוכחית ובהיעדר אופק ממשי לסיום המשפט.