ע"א 714/68

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על ארנונה במשך ארבע שנות כספים שדרשה המועצה המקומית אשדוד מיהודה צבי זיס, ששמו הופיע בלוח השומות כבעלים של נכסים מסוימים. זיס ביקש להגן על עצמו וטען כי הוא אינו הבעלים או המחזיק בנכסים ולכן אינו חייב במסים. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי יש להציג את טענתו של זיס בפני ועדת ערר כמפורט בצו המועצות המקומיות. בית המשפט קבע, כי לוח השומות, כפי שהוכן ונחתם על ידי ועדת השומה, נחשב לקביעת החבות הסופית אלא אם כן שונה באמצעות נהלי הצו. בכלל זה ערעור לוועדת הערר, שבסמכותה לפסוק בטענות לרישום בלתי חוקי כבעלים או כמחזיק בנכס. מאחר שזיס לא הצליח לערער לוועדת הערר, וחלף הזמן לכך, הוא לא יכול היה להעלות טענות אלה בבית המשפט. בית המשפט הדגיש כי הבחירה בין גבייה מנהלית ומשפטית של חובות מוטלת על המועצה, ואחריותו של האזרח אינה צריכה להיות תלויה בשיטת הגבייה. בנוסף, לפסק דינה של ועדת הערר, הפועלת כטריבונל, יש משקל זהה להחלטת בית המשפט, המסכמת את החבות לשנת השומה. בית המשפט הבהיר כי אזרחים רשאים להעלות בבית המשפט רק הגנות אחרות, כגון חדלות פירעון או טעות סופר. במקרה זה, תצהירו של זיס לא תמך בטענותיו, והערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נדחה, כאשר זיס חויב לשלם למועצה את מלוא סכום המסים הנתבעים בתוספת 3,000 לירות הוצאות ערעור.