ת"א 57151-07-17

תקציר

הבסיס הנורמטיבי לתביעת האגודה מצוי בסעיף 16 לחוק המקרקעין. בהתחשב בכך שלאגודה זכות החכירה את הקרקע, ברור כי היא רשאית לדרוש את מסירת הקרקע מכל מי שמחזיק בה שלא כדין. היישובים במושבים מורכבים בדרך כלל מחלקים A, B ו-C. זכויותיהם של בעלי המקרקעין בעיזבון הן של חברי הרשות. עוד קבע השופט ברון כי חלקה ב' מוחכרת על ידי רמ"י לאגודה עבור חבריה, ובכך נוצר קשר מעין קנייני. מהוראות הסכם החלקה ופרשנותו בפסיקה עולה כי תכליתו של הסכם החלקה היא לקדם שימוש בקרקע למטרות חקלאיות. במהלך השנים ערכו הנתבעים הסכמים רבים עם חברות הסלולר. ההסכם הראשון נעשה בין ינטע לפלאפון בשנת 1999 ואושר על ידי ההתאחדות. ההסכם הוארך מספר פעמים ובשנת 2009 נחתם הסכם נוסף בין פלאפון ללינטה, שהצהירה כי היא בעלת הזכויות בנכס. תקופת השכירות של הנכס הייתה לחמש שנים עם אופציה לחמש שנים נוספות. הסכם נוסף נחתם בין ינטה לסלקום בשנת 2003. ועד האגודה אישר את הוספת אנטנת סלקום רטרוספקטיבית בשנת 2005. בשנת 2013 בוצעה תוספת להסכם סלקום, שהאריכה את תקופת השכירות והחליפה את ינטה ובעלה בחברה כחוכרים. בית המשפט בחן את החלטות ועדת האיגוד בעניין אנטנות סלולריות והתקשרויות עם חברות סלולר. הוועדה אישרה את הסכם פלאפון הראשון ואת הוספתו בשנת 2005. בשנת 2008 החליטה הוועדה לדרוש את הסרת האנטנה בתום תקופת ההסכם. לאחר מכן הגיעו מספר החלטות באותו אופן. הנתבעים טוענים כי העמותה פעלה בחוסר תום לב ובאפליה. עוד הם טוענים כי אישור ההסכמים היווה רישיון בלתי חוזר. בית המשפט מצא כי האישורים שניתנו על ידי ועד האיגוד להתקשרויות השונות עם חברות הסלולר היו מוגבלים בתוקפם ותוקפם פג בתום תקופת ההתקשרות הראשונה. לפיכך האישור ניתן לביטול והתביעה בדבר התיישנות נדחית. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבעים בדבר אפליה ואכיפה בררנית, שכן הם לא הביאו כל ראיה. הסוגיה המרכזית במקרה זה היא שאלה משפטית – האם יש מקום לקבל טענה של אכיפה בררנית או מפלה בהליך אזרחי, שאינו עניינו אכיפה אלא רק בתביעות ברמה החוזית. בית המשפט קבע, כי אישור האגודה לחוזה הוא אישור זמני ואינו אישור ללא הגבלת תוקף; לפיכך אין היא יכולה לקבל את טענת הנתבעים בעניין זה. בית המשפט התייחס לפסיקה בעניין שימוש בלתי מורשה במקרקעין וקבע כי ההיתר שנתנה האגודה לנתבעים להשכיר את הנכס הוא היתר רצון טוב שהעמותה יכולה לחזור בו ולבטל בכל רגע. אישור ההסכמים עם חברות הסלולר נעשה באופן המעורר קשיים, ולפיכך קבע בית המשפט כי עסקינן בהתרת דירת העמותה ובעילת תביעה שאינה יכולה להתיישן. משכך, אין מנוס מלקבוע כי לא תידון טענה בדבר התיישנות בעניין זה. בית המשפט התייחס גם לפרשת אחוזם, שקבעה פסיקה מפורשת וחד משמעית בסוגיות בתיק זה. בית המשפט קבע כי דינה של טענת ההתיישנות להידחות על הסף וכי יש להעביר את דמי השכירות הראויים לרשות מקרקעי ישראל, בעלת הקרקע, ולא לאגודה. בית המשפט מתח ביקורת על הנתבעים ועל חברות הסלולר שפעלו בחוסר תום לב במהלך ההליך. הנתבעים פעלו במחשכים ולא ביקשו אישור פורמלי להסכם סלקום. גם חברות הסלולר פעלו בחוסר תום לב בכך שחידשו את הסכמי השכירות למרות ההליכים ולא עדכנו את התובעת. בקיצור, התביעה מתקבלת ועמדת האגודה התובעת מתקבלת. על הנתבעים להסיר את האנטנות ואת כל המתקנים נשוא התביעה בתוך 60 יום מיום פרסום פסק הדין. התביעה לסעד כספי נדחית. הנתבעים 4-1 חויבו באמצעות נאשמים 2-4 בשכר טרחת בא כוח האגודה בסך 50,000 ₪ ואגרת בית משפט כפי ששולמה. חברות הסלולר, פלאפון וסלקום, יישאו כל אחת בהוצאות המשפט של התובע בסך של 20,000 ₪.