פר"ק 19169-04-16

תקציר

המשיב טען כי אין לאשר את הבקשה לביטול הסכם משום שהמבקש לא ביקש רשות לפצל את הסעד המבוקש. בית המשפט דחה טענה מקדמית זו. תקנת סדר הדין האזרחי הרלוונטית מחייבת בקשת רשות כאשר אדם הזכאי למספר סעדים בעילה אחת תובע רק על חלקם. עם זאת, כלל זה אינו חל כאשר ההליך הראשוני הוא הליך הצהרתי. במקרים כאלה, תובע שזכה בפסק דין הצהרתי יכול לתבוע סעד נוסף ללא צורך ברשות לפצל את התביעה, שכן פסק הדין ההצהרתי כולל מטבעו את הזכות לתבוע סעד משלים עוקב. זה אכן מה שקרה במקרה הזה; מאחר שבקשת הביטול של המנהל המיוחד הייתה תביעה הצהרתית, הוא לא נזקק לבקש רשות כדי להגיש תביעות נוספות. זאת ועוד, המשיבה הסכימה פעמיים לפיצול הסעד, פעם אחת בינואר 2012 ופעם נוספת במאי 2012, ובלבד שתכבד זכותם לנהל את השכרת החנויות ולגבות דמי שכירות. הסדר המשקף תנאי זה הוסכם בספטמבר 2012. לפיכך, טענת המשיב כי יש לדחות את התביעה בשל היעדר רשות לפצל סעדים אינה תקפה. עוד ציין בית המשפט כי מחלוקת המשיב עם המנהל המיוחד בעניין גביית דמי השכירות נפתרה בהסדר ספטמבר 2012. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי הצורך לבקש רשות לפיצול סעדים הוא להגן על הנתבע מפני התנכלות בתביעות מרובות; עם זאת, אם הנתבע מסכים לפיצול כזה, בית המשפט לא ישלול רשות. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, והמשיבה חויבה לשלם למנהל המיוחד שכר טרחת מנהל בסך 3,000 ₪.