ע"פ 2362/16

תקציר

המערער הורשע ברצח המנוח וערער על הרשעתו. ההרשעה התבססה בעיקר על ראיות פורנזיות: הסכין ששימשה לביצוע הרצח, ופריטי לבוש של המערער וקורבן הרצח, נמצאו מוסתרים יחד בסמוך לזירת הפשע. על חלק מהפריטים נמצא DNA של המערער ודמו של הקורבן. המערער טען כי הופלל, וביקש חקירה נוספת לאפשרות זו, דבר שבית המשפט דחה. בית המשפט מצא את טענותיו של המערער ספקולטיביות ולא משכנעות, וקבע כי הראיות מצביעות בבירור על אשמתו. באשר לטענת המערער כי היה לו אליבי, ציין בית המשפט כי לא ניתן לאמת אותה ומצא אותה בלתי משכנעת. עוד קבע בית המשפט כי גרסתו של המערער לאירועים אינה אמינה, וכי היו לו יחסים טעונים עם הקורבן בעת הרצח. לפיכך, הערעור נדחה, והרשעתו של המערער אושרה, אם כי פסיקת הפיצויים הופחתה כמבוקש.