עש"א 45243-09-19

תקציר

במקרה הנדון, התפתחה הערכה משפטית מורכבת לגבי כשירות לפטנט בתחום הפרמצבטיקה, שהתמקדה בהתאמה של בקשת הפטנט של מרק לצורת מלח חדשה עם חוקי הפטנטים הקיימים בישראל. במרכז המחלוקת עמדה השאלה האם ההמצאה הנטענת של מרק - מלח סיטגליפטין עם חומצה זרחתית, המכונה מלח DHP - עומדת בדרישות החידוש וההתקדמות ההמצאתית לפי סעיפים 4 ו-5 לחוק הפטנטים. ניתוח ראשוני של סגן הרשם קבע חוסר חידוש, שנבע מהאמונה שהפרסום הקודם חשף מטבעו את המלח. עם זאת, פסק הדין הכיר בכך שבעוד שמלח DHP לא נטען במפורש בפרסומים קודמים, הידע העומד בבסיסו עדיין יכול לרמוז על דרך סבירה לחשוף את קיומו. ניתוח ההתקדמות ההמצאתית המשיך ובדק אם ההמצאה ברורה לאדם המיומן באמנות, במיוחד בהתחשב בהתקדמות הטכנולוגיה כמו בינה מלאכותית המאפשרת חישובים ושילובים מורכבים. ראיות הצביעו על מחסור בקשיים מפורטים בפיתוח מלח DHP, דבר המצביע על כך שנתיב ניסיוני יכול להוביל באופן הגיוני לגילויו ללא אתגרים משמעותיים. עם זאת, ערכאת הערעור זיהתה פערים בהחלטה המקורית, במיוחד בנוגע לשאלה האם ניתן להפיק מלחים פוטנציאליים מרובים מהרכיבים וההשלכות על התקדמות המצאתית. הבעלות על ההמצאה הופנתה בדרך כלל לנסות את המסלול הניסיוני של בסיס סיטגליפטין עם חומצה זרחתית, מה שעשוי להצביע על חוסר התקדמות המצאתית מספקת. בית המשפט החליט להחזיר את העניין לסגן הרשם לבדיקה נוספת לגבי קיומן האפשרי של צורות מלח מרובות וביסוס הצעד ההמצאתי. בתוך כך, בוטלו ההוצאות שנפסקו נגד מרק, מתוך הכרה במורכבות וביישור החלקי של טיעוני טבע, תוך הדגשה כי כל צד נשא ערך מסוים בשיח המשפטי המתמשך. פסק הדין הסופי הכיר באיזון הנדרש בין הכרה בתרומות המצאתיות אמיתיות לבין מניעת מונופולים מורחבים באמצעות חידושים מצטברים בתחום התרופות, במטרה לתמרץ באופן הוגן קידום תוך מניעת הארכה שלילית של תוחלת החיים של הפטנט.