ב"ש 20023/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על צו מעצר. נגד המערער הוגש כתב אישום בגין ניסיון לגניבת רכב, חבלה בזדון והפרת צו על פי דין. בערעור נטען כי הראיה היחידה שהוצגה נגד המערער היא טביעת אצבע בודדת שנמצאה על מכסה המנוע של הרכב, וההגנה ביקשה מבית המשפט לבקש הסבר להימצאותה של טביעת אצבע זו. עם זאת, השופט קבע כי מיקומה של טביעת האצבע היה משמעותי וכי היעדר הסבר סביר של המערער, יחד עם עברו הפלילי בעבירות רכוש והפרת הוראות חוק, מצדיקים את המעצר. השופט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה לאשמתו של המערער וכי מעצרו מוצדק בשל מסוכנותו. כמו כן, הדגישה השופטת כי המערער בזבז את האפשרות להשתחרר בתנאים מגבילים וביצע לכאורה עבירה חוזרת בעת שהותו במעצר בית. בהדגישו את חשיבות האמון ואת הבדיקה הפרטנית של כל נאשם, אישר השופט את צו המעצר. השופט הגיע למסקנה כי התנהגותו של המערער בעבר, לרבות עבירות ובריחתו ממעצר, היוותה סכנה לציבור ומצדיקה את המשך מעצרו. החלטה זו התקבלה לאחר שקילת הראיות והטענות, והערעור נדחה.