דב"ע נד/1193 - 0

תקציר

התיק סובב סביב ערעור על דחיית תביעה של עורך דין עצמאי, שביקש כי תאונת דרכים שאירעה במהלך נסיעת עבודה להונגריה תוכר כ'פגיעה בעבודה'. המערערת טענה כי התאונה אירעה בעת שחזר מפגישה עסקית ולכן יש לפצות אותה כפגיעה בעבודה. מנגד, טען המשיב כי הפגישה הייתה וולונטרית ואינה קשורה למקצועו של המערער. בית המשפט המחוזי דחה במקור את התביעה, מה שהוביל לערעור הנוכחי. השופט, לאחר שבחן את הראיות והעדויות, קיבל את גרסתו העובדתית של המערער לאירועים. לפי זה, המערערת אכן קיימה פגישה עסקית עם אמן בנוגע לייצוג משפטי עתידי פוטנציאלי ופרויקט עבודות פסיפס נפרד. עוד הכירה השופטת בכך שנסיעתו של המערער לחו"ל הייתה קשורה לעבודה. עם זאת, דחיית בית הדין האזורי התבססה על הקביעה כי המערער לא הוכיח כי עסק בעיסוקו בעת התאונה. בית הדין טען, כי מאחר שהמערערת לא הוסמכה במפורש לייצג צד כלשהו, הפגישה לא הייתה קשורה לעבודה. עם זאת, השופט במקרה זה חלק על פרשנות מצמצמת זו, ונימק כי עורכי דין פוגשים לעתים קרובות לקוחות פוטנציאליים ללא אישור מראש. נקבע כי פעילותו של המערער נופלת בגדר מקצועו עריכת הדין, ונקבע הקשר הסיבתי בין פגישת העבודה לבין התאונה שבאה בעקבותיה. זאת ועוד, השופט קבע כי די היה בהכנותיו של המערער לטיול כדי לעמוד בדרישות תקנות הביטוח הלאומי. לפיכך התקבל הערעור, והתאונה הוכרה כ'פגיעה בעבודה'. משכך, חויב המוסד לביטוח לאומי לפצות את המערער.