ע"מ 519/07

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב משיבה שהרגה את בנה בן הארבעה חודשים בכך שהשליכה אותו מהחלון, מה שהוביל למותו. בעקבות הרשעתה בהריגה, הגישה המערערת, שהיא בעלה לשעבר של המשיבה, בקשה למתן צו ירושה, במטרה להיות מוכרת כיורשת היחידה של עיזבון בנם המנוח. המשיבה התנגדה וטענה כי מעשיה היו בלתי נשלטים ואינם עולים כדי רצח בכוונה תחילה, דבר שיפסול אותה מלרשת את עיזבון בנה לפי סעיף 5(א)(1) לחוק הירושה. בית משפט קמא הסכים עם המשיב, אך ערכאת הערעור הפכה את ההחלטה. שופטי הערעור קבעו כי הרשעתו של המשיב בהריגה, אשר ביססה קיומה של כוונת הריגה ספונטנית, מקיימת את דרישות החוק. הם הדגישו כי בית המשפט לענייני ירושה כבול לקביעות שנקבעו במשפט הפלילי ואינו יכול לסטות מממצאיו. בנוסף, הדגישו השופטים את העוול שבמתן אפשרות למשיבה ליהנות כלכלית מהמוות שגרמה, מה גם שכספי הירושה נבעו מתביעה הקשורה לאירוע. משכך, קבע ערכאת הערעור כי המשיבה פסולה לרשת את עיזבון בנה, ויש להכיר במערערת כיורשת היחידה.